זה קרה לי כשחשבתי על מה שנשאר מהחברים שלי, על מי שנשאר לי
אחרי שכל הקשרים הזדעזעו, זה כמו שאחרי מלחמה גרעינית בסרטים
כולם יוצאים מהמקלטים שלהם לעולם הרוס, קמצוץ של שורדים
שמסתכלים אחד על השני בתדהמה ומבינים שרק הם נשארו.
זה... זה כמו שבגן היינו מורחים דבק בלי לראות, על דף, ואז
מפזרים חול על הכל, ושהופכים את הדף נשאר ציור מוזר כזה, ככה
זה היה אצלנו איפה ששמתי קצת דבק נשאר משהו אחרי שכל החול
התפזר, משהו מוזר כזה לא מוגדר אבל בכל זאת היה בו משהו, משהו
שהיה שווה את ההשקעה.
לא יודע מה יהיה, כרגע אני יושב בבית מול המחשב וחושב על זה
שאף אחד לא מתקשר ויש לי את כל הזמן שבעולם לכתוב מה אני
מרגיש, מה שעובר עליי.
פעם... הרמקולים של המחשב היו משתוללים כל היום כל פעם שמישהו
היה מתקשר הם היו מתחילים להרעיש ולעצבן, היום אני כבר ישן
הרבה יותר טוב, שאני עייף לפחות, אין הפרעות כאלה יותר, אין
הפרעות כאלה בכלל.חבל שזה נגמר ככה... חבל שזה נגמר בכלל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.