"אז תשמעי, אפרוניתי," אמר אביה, "אני נורא מצטער על מה שקרה.
אמא שלך..."
"היא לא אמא שלי, היא אמא חורגת! ואיך יכולת להתחתן אתה? היא
כל כך איומה, מרשעת! והבנות שלה! לא רק רשעיות, גם מכוערות
כאלו!"
"אבל אפרוניתי, מה אני יכול לעשות? היתה הזמנה לנשף, את
יודעת..."
"והן הולכות, כמובן, ואני לא..."
"אני אעשה כל מה שאוכל שגם את תלכי לנשף! אבל מה בדבר שמלה...
ונעליים?"
"לזה אני כבר אדאג, לא אתה." דמות קסומה הופיעה לפתע בגן, שם
ישבה אפרונית על ספסל והזילה דמעות על שאינה יכולה ללכת לנשף
שערך נסיך הכתר.
"מי את?" שאל נדהם האב, לוטש את עיניו אל הדמות המסתורית. היתה
זו אישה קטנה ועגלגלה, לבושה שמלה מהודרת שחצאיותיה סבבו את
גופה כמו כדור; בידה אחזה מטה קסמים זוהר.
"תתבייש לך - אתה לא מכיר אותי? אני הפיה הסנדקית של אפרונית!"
האישה נופפה במטה שבידה, ומיד הפכו הדלועים שבגינה למרכבה
מפוארת, והלטאות הקטנות המתרוצצות מסביב לבשו צורת משרתים
לבושי הדר.
"ובטוח שאת לא צריכה לדאוג לשמלה, אפרונית," הוסיפה הפיה
הסנדקית, הניפה את השרביט ומיד היתה אפרונית לבושה הדר, וסנדלי
זכוכית זוהרים על רגליה.
"סעי לשלום ותיהני מהנשף. ואל תשכחי שהנסיך מקסים מצפה לרקוד
אתך."

"מהר, מהר!" קראה שלגיה אל הגמדים שהתרוצצו סביבה; "סיימו
לנקות את הבית כדי שאוכל להתלבש וללכת לנשף - הנסיך מקסים מצפה
לרקוד אתי ואני לא יכולה לאכזב אותו!"
"אבל מה תלבשי לנשף?" שאל הקטן שבהם, כשהוא מתפנה מאיסוף
הפירורים מהרצפה; הוא היה קטן מכדי שיהיה מסוגל לאחוז במטאטא,
ואילו ניסה לשטוף את הרצפה, בלי ספק היה נופל לדלי וטובע.
"אל תדאגו לי. הצלחתי לכבס ולגהץ את השמלה שבה ברחתי מהארמון,
ולצחצח את הנעליים. הכל נראה כמו חדש ממש."
"אין כמוך, שלגיה!" קראו הגמדים שהתרכזו סביבה, מתפעלים מדמותה
היפה. "אין דבר שאת לא מסוגלת לעשות! אל תשכחי גם ליהנות בנשף,
לא רק להשגיח שהכול יתנהל בסדר!"

"אה, שושנה," נאנחה אמה המלכה; "את כל כך יפה, אף אחת לא תדמה
לך בנשף המלכות, ובלי ספק הנסיך מקסים ירצה לרקוד רק אתך."
"אה, את כל כך יפה, בתנו!" הוסיף גם המלך אביה. "מה דעתכן,
פיות? היא לא הנערה הכי יפה בעולם?"
"אכן!" "באמת!" "יפהפיה!" הכריזו מסביב כל שתים-עשרה הפיות
שהיו הפיות-הסנדקיות של שושנה. "הנסיך מקסים לא רק ירצה לרקוד
אתה - הוא בלי ספק יבחר בה לאשתו, הלילה!"

נשף המלכות התנהל במלוא זוהרו. מאחר שהנסיך מקסים טרם הופיע,
רקדה אפרונית הבלונדינית עם המלך הזקן; שושנה האדמונית חוללה
עם ראש השרים; ושלגיה צחורת-הפנים ושחורת-השיער סבבה במחול עם
אחיו הצעיר של נסיך הכתר.
כשחלה הפסקה בנגינה, חמקה כל אחת משלוש היפהיות אל חדר הרחצה,
להיטיב את פניה ואת תסרוקתה. השלוש לא הכירו זו את זו, אבל
כשהסתכלו במראה שהשתרעה על פני קיר שלם, חייכו זו אל זו
בהערכה, כאילו היה משהו ביניהן שלא ניתן להגדרה.
"אוף," נאנחה אפרונית לרווחה כשהיא חולצת את סנדלי הזכוכית מעל
רגליה.
"איזה יפים!" קראה שושנה; "מאין הישגת אותם?"
"אה, הפיה הסנדקית שלי קסמה אותם. אולי הם יפים אבל לוחצים
נורא."
"השמלה שלך ממש נהדרת," אמרה שלגיה לשושנה כאילו בדרך של
פיצוי; "גם לך יש פיה סנדקית?"
"תאמיני - לא פחות משתים-עשרה! ההורים שלי לא יודעים בדיוק איך
להסתדר אתן."
"לפחות יש לך הורים - אבא שלי מת ויש לי רק אמא חורגת מרשעת -
ממש מכשפה!"
"אם מדברים על מכשפות - אז מכשפה אחת..." התחילה שושנה.
"אם מדברים על אמהות חורגות," הפסיקה אותה אפרונית, "אז אף אחת
לא יכולה להתחרות עם זו שלי - היא ושתי הבנות שלה, האחיות
החורגות שלי - ממש מפלצות! אבא שלי הוא איש נחמד, אבל אין לו
מושג..."
"לפחות," אמרה שלגיה בהרהור חולמני, "התארסתי עם נסיך הכתר,
Prince Charming
- הוא מקסים, ממש כשמו."
"הנסיך מקסים - מה את אומרת? הלוא הוא מיועד לי!" נזעקה
שושנה.
"על מה אתן מדברות?" התערבה אפרונית, "אני יודעת שהוא מאוהב
בי! אני עומדת לרקוד אתו ואני בטוחה שהוא יתארס אתי!"  
שלוש היפהפיות התפרצו בצעקות כשהן נכנסות זו לדבריה של זו,
שוכחות את הכבוד הראוי להופעתן ולמעמדן.

"מה כל הרעש הזה?" נשמע קול טנור גבוה ומצודד, ודמות של גבר
צעיר ומקסים הופיעה בפתח; "ההורים שלחו אותי לברר מה הבעיה."
"היא אומרת!"  "אני..." "מה אתה אומר?" התפרצו שלוש היפהפיות
בדברים כלפי הנסיך הצעיר.
"שקט, שקט, תכף נפתור את הבעיה!" נשמע קול גבוה ומצווה. דמות
של אשה גבוהה ומלכותית, עוטה שמלת הדר שקופה ושרביט זהב קסום
בידה, הופיעה לפתע בחדר הרחצה, הפכה אותו לאולם מואר וקסום.
שלוש הנערות השתתקו מיד, לוטשות בה את עיניהן.
"מי זאת?" התלחשו ביניהן.
הנסיך מקסים השתחווה בפני הדמות המופלאה. "זוהי הפיה הסנדקית
שלי. אני מתאר לי שהיא תגיד לכולנו מה לעשות."
"אכן!" הודיעה האישה בהחלטיות. "אפרונית," פנתה אל הצעירה
הבלונדינית, "את, הבת המפונקת של אבא, תישארי צעירה לנצח,
וככזאת תהיי תמיד בת לווייתו של הנסיך מקסים במחולות.
"שלגיה, את, שגדלת בלי אמא, גידלת את עצמך ובגרת לפני זמנך,
תשמשי לנסיך מקסים כיועצת הסתרים שלו.
"ואת, שושנה, שגדלת בבית מלא אהבה ותמיד ידעת איך להעניק אהבה
מצדך, את תהיה אשתו של הנסיך מקסים, מלכתו ואם ילדיו."