חושך, אין אור
ואני רוקדת בגשם
בלי תקווה ועם קור
בלי שמש
יש גלים
ואנחנו עייפים מכדי לנשום
ולראות

אני רק רוצה משפחה
ולהרגיש שמחה ולא עצובה
כמו עכשיו
כמו טיפשה

הפרחים נובלים והגשם מתחזק
ואני נעצרת
כבר לא רוקדת בגשם
רטובה בלי תקווה

הסערה ממשיכה וקולות
של רוחות מסתובבות
ברחוב

ואני יושבת וקופאת מקור
אין לי כלום חוץ מההרגשה
של עצב ושנאה

אני כמו פח זבל
זורקים לי את כל השקיות
ואני שותקת ויושבת ברחוב
שקטה ועצובה

אני לא רוצה !

נכתב בגיל תשע וחצי, אז תהיו עדינים איתי, בבקשה...