יש דברים שאתה פשוט לא יכול לצפות להם. דברים שהם פשוט מעבר
להבנה שלך - כל מיני דברים שבחיים לא תצליח לעקוב אחריהם לא
משנה כמה תנסה. כמו שביל של נמלים שמוצא את דרכו בתוך הבית
שלך, שביל שככל שאתה מנסה לאתר את מקומו זה נדמה שהוא מתארך
יותר ויותר. מהשבילים האלה שבד"כ נכנעים לעקוב אחריהם כשמגיעים
לבסיס צבאי אי שם במדבר יהודה - וזה ממש לא משנה איפה אתה גר.
אתה לא יכול לדעת אם עוד חודשיים בן אדם בשם גרשון גורלסקי ילך
ברחוב כאשר כלב יחצה את הכביש בריצה ויידרס ע"י משאית זבל.
אתה לא יכול לדעת אם גרשון כל כך ייגעל ממראה הכלב הדרוס שמעיו
יוצאים מפיו בזרם קולח של דם בעוד צמיגי המשאית הענקיים מנפצים
את ראשו עד שהוא יקיא את נשמתו ויברח משם בריצה.
אתה לא יכול לדעת אם כמה שעות אחרי זה מוחמד סעוואת ילך לו
באותו רחוב שמח וטוב לב בעוד ידו הימנית תסתיר בתוך מעילו פצצת
צינור שהוא בקושי יצליח להתאפק שלא ללחוץ עליה וכבר ידמיין את
נשמתו מגיעה אל השמיים אל גן העדן שם הוא יגיע אל כל הנשמות
הקדושות ואל אללה הרחום והטוב שיגמול לו על זה שהוא חיסל כמה
מאות יהודונים מסריחים בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה.
הוא בכלל לא ישים לב לשלולית הקיא הצהובה שתעמוד בנתיבו ויחליק
עליה בטיפשות בעוד אצבעו לוחצת על כפתור ההפעלה של הפצצה...
כמה זמן לאחר מכן אולי מנהיג החיזבאללה ישמע שהמחבל שהיה אמור
לעשות את אחד מהפיגועים היותר משמעותיים שלהם פוצץ את עצמו ואף
אחד אחר לא נפגע חוץ ממנו - הוא ישמע את זה ויתחיל לצעוק בזעם
ובמרירות. בלי לשים לב שהמיקרופון בו הוא פונה אל כל הבסיס בו
הוא נמצא דלוק.
אולי חיילי החיזבאללה ייחשבו שהמנהיג מקלל אותם ויעוררו מרד
בבסיס שיגרום לטבח המוני ונורא. אולי בסופו של דבר הבסיס הראשי
של החיזבאללה ייהרס מפיצוץ של מספר מטעני צד שיופעלו בטעות
במהלך המלחמה חסרת ההגיון שתתרחש שם, ואולי גם תוך כדי הבלגן
כמה אנשים ישגרו ברדיו בקשות הצלה מכוחות חיזבאללה אחרים
שנמצאים בבסיסים אחרים. אולי המפקדים של כוחות בחיזבאללה
שיקבלו את המסרים ברדיו יסיקו שישראל מצאה את מיקום הבסיס
הראשי של החיזבאללה והרסה אותו והם ישגרו טילים בליסטיים לעבר
תל אביב וחיפה בעיקר.
...ומה עם הרדארים של החיזבאללה לא יתפקדו כמו שצריך כי הם חלק
מרשת מסועפת שמקורה בבסיס הראשי של החיזבאללה - והלוא הוא
הרוס?
מה יקרה עם הטילים יטוסו לעבר אוקראינה, יהרסו שם בתי מגורים
ויהרגו מאות גברים ונשים?
מה אם אוקראינה תכריז מלחמה על סוריה כי בסיסי החיזבאללה שיגרו
משם את הטילים? מה יקרה אם דמשק תושמד כליל בגלל שמפציץ
אוקראיני יפיל עליה פצצה אטומית?
לא צריך ללכת רחוק בשביל לערב בסיפור את סאדאם חוסיין שיכריז
מלחמה על אוקראינה, בשלב מסויים גם ארה"ב תתערב ואז גם כל ברית
נאט"ו ומי לא?
בסופו של דבר המצב ייגרר למה שקוראים "מלחמת עולם שלישית",
ובעוד הפנטגון יתפוצץ ומהריסותיו והריסותיהם של אלפי בניינים
אחרים תקום פטרייה לבנה שגם אחרי שהיא תעלם עדיין תישאר שם
קרינה למשך עשרות שנים - ישב לו גרשון גורלסקי בביתו ויראה
בטלוויזיה איך העולם נהרס לנגד עיניו.
אני משער שהוא לא היה מדמיין בחלומותיו הפרועים ביותר שהוא
בעצמו מהווה את אחד מהאחראים למלחמה הזו, אך מצד שני, המלחמה
הזו מערבת שלל מגוון של גורמים וצירופי מקרים שהתערבבו זה עם
זה ללא כל קשר מסוים.
אני מודה שהגזמתי בתיאור שלי - איך כלב שנדרס יכול להביא
למלחמת עולם שלישית - אבל יש לזה בסיס מסוים. בסיס מאוד
נכון...
רק לנסות לחשוב על איך שכל דבר קטן מתחבר עם דבר אחר ויוצר
מעין הרמוניה מוזרה בעולם הזה. איך יכול להיות שהזקנה שנמצאת
מחוץ לדירה שלי וחושבת שאני לא רואה שהיא מחטטת באף יכולה
לשבור את האיזון העדין שיש לנו בעולם הזה רק כי היא בטוחה שהיא
לבדה עכשיו. היא והאף שלה לבדם מתאחדים בברית של חננה דביקה
שברגעים האלה היא מגלגלת על אצבעותיה כדי להעיף אותה לרחוב.
יכול להיות שגם זה יגרום למלחמת עולם שלישית. כל דבר שאתה עושה
יכול לשנות את העולם מקצה לקצה בהשוואה לדבר אחר שהיית יכול
לעשות באותו רגע. לאישה הזקנה שכבר עלתה על אוטובוס זה כבר לא
משנה, אבל מי יודע? אולי אפילו המונולוג הזה או מה שזה ישפיע
על מישהו, יכול להיות שמישהו בעל נטיות התאבדות שכבר יחזיק
מזרק עם ניטרו-גליצרין ביד שלו בשביל לגמור עם הכל יגלה את
הסיפור שלי פתאום בתוך ערימת דפים מאובקת ויקרא אותו. סתם ככה.
אולי כדי לעשות משהו מעניין לפני שהוא ימות. אולי אותו אחד
יקרא את המונולוג הזה ויבין שיש לו כל כך הרבה להפסיד ושהחיים
קורים עכשיו.
אם זה יקרה אני ממש ארגיש טוב את עצמי, אבל אני משער שאני אף
פעם לא אדע, נכון?
אולי יבוא יום ואני אקרא את הסיפור הזה כשאני אהיה בן 80 ומשהו
ואצא כבר מהמקלט, אני אצא ומיד אכנס פנימה. אני אחזור פנימה
ואודיע לכולם שכבר אין קרינה - שהמלחמה נגמרה וסוף סוף נוכל
לחיות בשקט, בלי מלחמה - למרות שאני כבר עכשיו בטוח שתמיד יהיה
עוד מישהו שירצה מלחמה. אני משער שזוהי דרכו של עולם.
...אולי כשאני אהיה בן 80 העולם יחיה באוטופיה וסוף סוף אני
אוכל בשקט להתרכז בבעיות שלי בלי שמישהו יגיד לי שיש אנשים עם
בעיות יותר גדולות משלי כמו כל הכושים בסומליה שסובלים מתת
תזונה וכל זה...
אבל כשאני אהיה בן 80 אני לא אחשוב על כל זה אני משער, ואני
אמחה דמעה מפני בעוד אני אזכר בחיים שלי. אני אזכר במה שהיה לי
ומה שלא - ואני אחשוב מה היה קורה אם לא הייתי כותב. מי יודע?
אולי גם מזה יצא משהו...
או שאולי כל המונולוג הזה הוא טעות אנוש.