הם הולכים ברחוב, לאורך הכביש, אין איש או חתול או כל נפש חיה
כמותה והם הולכים ברחוב כהרגלם בימיי שלישי, החום עולה והשמש
מתקרבת, הזיעה מסריחה אבל הם הולכים ברחוב, עכשיו היא על שוליי
המדרכה והוא מחזיק אותה.
היא מכריזה בקול יבש "אני רטובה, חמה, משועממת, ועייפה!" הוא
מצחקק ומגחך ואומר "אני חושב שאני כגבר יכול לפתור את שלושת
הבעיות הראשונות שלך, אבל בקשר לעייפות, אולי כדאי שתלכי
לישון..."
היא מסתכלת עליו בחיוך טרי ומועדת, הוא תופס אותה ומציע לה
בקבוק מים מהתיק שלה, היא עומדת ושותה להרוות את צימאונה והוא
מסתכל עלייה, על החולצה הספוגה שלה, הלבנה, כבר כמעט שקופה,
היא לוגמת בקול ומים נשפכים עליה, הוא מקרב אותה לחיקו, היא
מורידה את הבקבוק ומשפריצה עליו טיפה, הוא צוחק ואומר "את
עדיין חמה?"
לאחר שבקושי עברה שניה הלשון שלו בתוך הפה שלה,
והם מתנשקים בתשוקה רבה היא שולחת יד ומעבירה בשיערו הרטוב
והלח עד חזהו החשופה והחלקה.
הוא תופס בידה ומשליך אותה הצידה בעודם אוחזים ידיים, הם
ממשיכים ללכת, הפעם היא הולכת בזיזג מולו, והוא... הוא הולך
ישר.
לפתע פתאום נשמעה ירייה, חרישית שכמוה היא לא שמעה, הוא בתוקף
עוטף אותה בגופו ומסתכל אחורה לבדוק מה קרה,
היא בהתרגשות שואלת "מה קרה? מי זה..? זה הוא...? הגענו?" והוא
לוחץ עליה ומשתיק אותה "שששש...." היא נלחצת מתנשמת ומתנשפת,
הוא אומר "די די... הכל בסדר, כן הגענו, זה הוא."
הוא מרפה ממנה במהירות והיא בורחת לצד המדרכה, הוא מסתובב
ואומר "קורקי... אז הגעת."
קורקי מתקרב עוד כמה צעדים מולו ואומר ביהירות "כן, הגעתי"
שניהם עומדים אחד מול השני אקדחים מוכנים תלויים במותניים,
הזיעה מטפטפת על פניהם המלוכלכים, האצבעות מיומנות, והיא בצד,
צופה, שקטה, שולחת תפילה.
הם שולפים במהירות ועינייה מכווצות עצומות בחוזקה, ושוב נשמעה
ירייה חרישית, רק שהפעם הייתה מלווה באנחה חנוקה.
היא פותחת עיניים מפחדת מהמראה, ורואה אותו מרוח על הריצפה,
קורקי צוחק וצוהל לו בשמחה ומתקרב לגופה המרוחה על הריצפה
היא בוכייה ומרוגזת ומעוצבנת, שולפת אקדח מגבה התחתונה, קורקי
מוודא את ההריגה ובעודו מזיז את הגופה החמה, נשמעת עוד ירייה
גדולה, להפתעתו היא יירתה, ואכן פגעה-
בכתף השמאלית ועוד קרעה את החולצה!
קורקי מסתובב באיטיות כשידו האחת מחזיקה בפציעה וידו השניה
מיישרת את כוונת האקדח, ושוב, נשמעה ירייה, והפעם מה קרה,
קורקי נחת על הריצפה כשראשו מפוזר על פני האדמה.
היא התקרבה בחיוך גדול, מוודאה את ההריגה על שתי הגופות, הזיזה
את רגלה השזופה, סידרה את החצאית שלה, והחולצה הלבנה הרטובה,
מכניסה את אקדחה לגבה התחתונה ואמרה לעצמה בגאווה גדולה,
"גברים!"
וכך התחילו החיים שלה, כולה זוהרת שמחה וגאה בעצמה, כי להיות
אישה זו משימה לא קלה.