את לא מושלמת ילדה.

אני רוצה לבכות, אבל אני לא.
אני רוצה לאהוב, אבל אני לא.
אני רוצה לצרוח, לנפץ, להרוס ולפצוע את עצמי את שאני אראה רק
דם, אבל אני לא.
אני רוצה להפסיק לאהוב אותך,  אבל אני לא.
אני רוצה לחבק אותך עד שהזמן יכריח אותי למות, אבל אני לא.
ואת יפה כל כך.
זה הורס אותי.
אני רוצה לנשום קצת, די, מספיק עם סיוטים, אבל אני לא.
והגוף שלי צווח ורועד, אבל אני לא.
והוא קורא לי מבפנים, לעצור, להחזיק במשהו, אבל אני לא.
למה התאבדת טיפש?
אני רוצה לשכב, ולהתנשק, ולשכוח אותך לגמרי, אבל אני לא.
אני רצה, רצה, יותר מהר, יותר מרחק, יותר כאב בריאות, יותר
רעידות ברגליים, אבל אני לא.
שורף לי לחשוב עלייך, ואת לא. מעולם לא.
אני רוצה לישון עד מאוחר, עד שאני אשתנק מרוב שינה, ואני לא.
אני רוצה להיות יפה, ואלוהים, כמה שאני מדממת בגלל זה, אבל אני
לא.
אני מנסה להיות מושלמת בשבילך, תגידי לי, את מסתכלת לכיוון שלי
בכלל?
אני שונאת אותך...לא ... אני לא.
וכל ההבטחות שלי לעצמי, לקיים אותן...אני לא.
ואני חוטאת בניסיון לשלמות, את זה אני כן.
אני מנסה כל כך הרבה...כל כך חזק וכל כך כואב,  אבל טובה מספיק
אני לא.
החיוך שלי אף פעם לא מזויף, גם עם כדור לראש הוא לא.
אל תעזבי אותי, בבקשה לא.
אני יודעת מה אני רוצה. בולשיט. אני לא.
ואת יפה כל כך, זה הורס אותי.
אני אוהבת את מה שאני... אבל מרוצה אני לא.
ואוכל אותי מבפנים שכמו שאישה צריכה להיות אני אף פעם לא.
אתם אומרים שאני בוגרת...ככה אתם קוראים לזה? אני לא.
ואתם אומרים שאני מתנהגת כמו בת 20...אבל לתת לי הזדמנות ...
לא.
ציפורניים ארוכות, שיער יפה, גוף של אישה, כל כך כואב לי שאני
לא.
אני רוצה לבכות, אבל אני לא.
והגוף שלי צווח ורועד, אבל אני לא.
אני רוצה להפסיד, לשכוח, להפסיק לנסות, לשכוח אותך, להרוס את
עצמי, ליפול ולא לקום, לרצוח מישהו, להיכשל כבר, לשבור את
הקירות, לדרוך על האמונה שלי,
קשה לי לנשום כשאני חושבת כמה אני רוצה לוותר.
אבל עדי...לא. את לא. בחיים לא.