אנחנו מכירים כבר הרבה שנים, ומאז ומתמיד הוא היה מלך השכונה,
לא זוכר מתי ראיתי אותו פעם ראשונה, הוא מאלה שגדלו ברחוב, לא
בדיוק ברור איפה ההורים שלו, או מי הם בכלל, אבל מהר מאוד הוא
הפך להיות מלך השכונה. הוא לא הכי גדול ובמבט ראשוני ואפילו
במבט שני הוא לא נראה ממש מאיים, אבל יש לו הליכה אצילית כזאת,
של אחד שיודע מה קורה ברחובות, רואים עליו שהוא בא משם ולשם
הוא שייך.
והוא לא מפחד מכלום, עושה מה שהוא רוצה, הולך, חוזר, נכנס
לשכנים האלה ולאלה ממול, כאילו הכל שלו, בלי אלוהים, בכלל רוב
היום הוא שוכב ככה בשמש באמצע העולם, לא מעניין אותו כלום, לא
מי מגיע, מי רוצה לעבור, נחמד לא נחמד, ועדיין הוא גר בבית הכי
גדול בשכונה.
מלך השכונה, אם הוא רעב פתאום, לפעמים הוא מקבל את הקריזה, קצת
רעש ותוך חצי דקה יש אוכל, כולם יעשו הכל רק שיהיה רגוע....ככה
זה שאתה מלך.
יום אחד הסתובבנו בשכונה ועברנו ליד בית של אחת השכנות, יש לה
בית ישן כזה, וחצר גדולה עם שער ענק שכתוב בגדול, זהירות כלב
נושך, וכולם יודעים שיש לה שם בפנים שני רוטויילרים שמשתוללים
באטרף כל פעם שמישהו רק עובר ליד...ככה מספרים, אני אף פעם לא
עובר ליד, אבל מלך השכונה, הוא אין לו אלוהים, רק ראה את השער
פתוח ובלי לחשוב שנייה נכנס פנימה, ככה בהליכה האצילית שלו, עם
הראש בשמיים, כאילו כלום.....מלך.
הווטרינר אמר שהוא יהיה בסדר, 30 תפרים ואיזה חודש של סמי
הרדמה והוא כמו חדש, בחור חזק, הוא אמר לי בחיוך, הוא יתגבר,
זו הרי לא פעם ראשונה. בדרך הביתה באוטו ליטפתי לו את הראש ככה
מסתכל בחיוך, והוא מצידו היה מסטול מת מההרדמה שהוא אפילו לא
זז כל הדרך, חייכתי, מה אני אגיד לכם, חולה על הכלב הזה, קצת
דפוק....אבל מלך.
(מוקדש באהבה לצל....מלך השכונה) |