לפעמים שיר של אינשטיין גורם לי לבכות,
נוסטלגיה מתוקה של שנים רחוקות,
כשקיבוץ היה קיבוץ, וגברים אמיתיים,
סרטי אהבה ורודים עם אבירים.

לפעמים פרח בגינה גורם לי לצחוק,
להתפוצץ מבפנים את העבר למחוק,
התרפקות ילדותית על משהו לא קרוב,
כמו לראות רחוב שומשום או את פו הדוב.

זה געגוע טיפשי לעולם מיושן,
לחלוצים בחולצות רקומות,
לאהבה באסם.

לפעמים זה נראה שהכל עוד מעט נגמר,
שאלוהים שורק ואין מחר,
המשחק מסתיים בלי מנצח,
החיים נגמרים והיקום שוכח.