מי זה מתדפק על חלוני?, זהו ילד אפור שנקרא בדרכי
למה הוא מוריד גשם? למה הוא רטוב ומלוכלך
למה פניו הרכים נגועים בדמעות, למה דמעותיו
הטהורות משחירות בריקבון, למה הוא מקרין חיוורון?,
ראשו מוטה לצד כאילו שהוא מתבייש להגיד בבקשה כאילו
צעקתו נשמרת בפנים בייסורים רבים ומנסה לפרוץ החוצה.
ילד אפור עומד לו באור מול הזרקור, כולם מסתכלים ולא זזים
שקט בקהל אף לא תזוזה, שקט באוויר עכל העיניים נעוצות הילד
המחוויר, ואז הכל נשכח והילד הקטן נרמס על ידי ההמון ששכח
כבר מהילד האפור, הילד כבר לא היה אפור, הילד נרמס והפך
לאדום, ההמולה נמשכה ואף אחד לא שם יותר לב לילד האדום
אף שצבעו היה עז ודמו חזק לא היה מי שיראה
לאף אחד לא היה איכפת.