שאלתי אותו איך היה לו היום,
ומה הוא עשה והוא אמר שיאמר אחר כך,
ואחר כך הוא אמר בטון של תלונה
"שאלת אותי כאילו את חברה שלי"
כאילו את חברה שלי...
כאילו את חברה שלי...
ב ו ם!!!
לא היה בום בשיחה
כלום לא התפוצץ בחוצות העיר,
הבית נותר שלם כשהיה,
הילדים נותרו ישנים את תנומתם הקטנה,
חולמים על פיות גמדים ומשחקים קטנים,
ורק אני מבפנים בשקט יחסי התפוצצתי כאב,
ברגע אחד נפלתי ממרום שמחה,
לתהום של איבוד,
כמו רכבת הרים
משוכללת
בלי שום
אמצעי בטחון,
התרסקתי ודמעתי כאב,
הקול שלי צנח, תיפופי ליבי נשתגעו,
והעיניים שלי צנחו עמוק
לתוך תהומות הצער האינספיים
אבל שתקתי
פברואר 2002
|
