רקוב
אני כמעט ולא אוכל פירות. זה טעים לי אבל אני לא אוכל מתוך פחד
שהפרי שלי יהיה רקוב. אני אפילו לא יכול לחשוב על זה מבלי לקבל
צמרמורת. זה לא שאכלתי איזה פרי רקוב ויש לי מזה זיכרון רע,
אבל אני מעדיף שלא להסתכן לחינם. אני אוכל פירות קטנים כמו
ענבים. אבל חתוכים כדי שיהיה אפשר לראות שהכל בסדר.

בוקר
ראיתי טלוויזיה. האמת כמו כל לילה רגיל. אני לא מצליח להרדם
בלי מנה קצרה של האור המכאיב בעיניים. אפילו ממש מאוחר אני
רואה את השידורים החוזרים של רבקה מיכאלי, ונרדם לצלילי הלסבית
הצעירה ששרה ג'ון לנון בלי מוזיקה. לפעמים אני רואה ממש הרבה
טלוויזיה, עד שנהיה בוקר בשקופית של הערוץ הראשון.

קבור
היה לי חבר ילדות מרחוק. מושב ליד אשקלון, או אפילו יותר רחוק.
הוא סיפר לי שאצלם כל יומולדת, לוקחים משהו וקוברים אותו כדי
שלא תהיה יותר מדי שמח, ותדע שיום אחד גם אתה תהיה קבור. מאז
כל שנה אני גם קובר חולצה או שעון או שלט של הטלוויזיה, אבל
לפני שנתיים קברתי את הדבק ואני ממש מתחרט.

קרוב
שהייתי קצת צעיר יותר, הייתי באיזה מחנה וזרקו עלי מלא כרוב.
אף פעם לא אהבתי כרוב ובטח שלא בפנים. אבל כמה כרובים השכיחו
בי את השנאה, וגם אני נפלתי קורבן לזריקת כרובים על חפים מפשע,
שונאי כרוב; במיוחד בפנים. טוב לא בדיוק בפנים, אבל קרוב.