הוא לא שמע כלום, הוא היה חירש. הוא נולד ככה. הוא לא אשם.
מכיוון שהוא היה חירש, היה נדמה לו שכולם מתייחסים אליו בצורה
מיוחדת. איך להגיד את זה, הוא הרגיש שהוא מקבל יחס מעודף על
פני בני נוער אחרים, בגלל שהוא חירש. כולם היו אדיבים אליו
נורא- ההורים שלו היו מעירים אותו לבית הספר עם כוס שוקו
ולחמניה, והיו מלטפים את ראשו בדומה להורים שמלטפים ללא הפסק
את ראשו של תינוקם החמוד שזה עתה נולד. הם כל כך אהבו אותו...
הם היו לוקחים אותו לבית הספר כל יום. ובבית הספר הוא בכלל
הרגיש כמו מלך: המורה הייתה מרבה לשבת לידו בשיעורי מתמטיקה
ולעזור לו לפתור תרגילים, הנערה הכי יפה בכיתה בהפסקות הייתה
יושבת לידו מצד אחד, ומצד שני הייתה יושבת החברה שלה, מיכל,
שלא הייתה נחמד לאף אחד. בעצם אליו היא הייתה די נחמדה, היא
הייתה מחייכת אליו וממלמלת לילדה הכי יפה בכיתה, כל מיני
דברים. בשיעורי ההתעמלות הוא היה הכי מקובל- אריק צחי ויובב-
ה"שולטים" בשפה המקומית, היו מתעקשים שבמשחקי הכדורגל
המאולתרים שהם קיימו, שאותו נער חירש יעמוד בשער. הם אהבו אותו
נורא. אפילו שהוא היה מקבל איזה גול ממש טיפשי מאיזה אחד שבעט
איזה דרדלה שבקושי הגיעה לעוצמה שמסוגלת להעביר את הכדור מעבר
לקו השער, הם היו סולחים לו. הם היו מחייכים אליו, וצועקים
משהו. הם בטח צעקו לו אל תתיאש, חבר יקר, אנחנו כאן ואנחנו
איתך- אל דאגה!
אילו רק יכל להיות נער רגיל, חשב לעצמו, אילו רק יכל לדבר
ולשמוע את כולם, הוא בטח היה אפילו יותר פופולארי ממה שהוא
עכשיו.
יום אחד הוא התעורר בבוקר, ופתאום הוא שמע. הוא שמע את
הציפורים מצייצות ושורקות, הוא שמע את הרעש של המכוניות
שעוברות בצומת, והוא אפילו שמע את אביו מדבר עם אמו. הוא לא
עיכל את זה שהוא שומע, ולא אמר להוריו מילה. הוא שיחק אותה כל
הדרך לבית הספר בתוך המכונית, כאילו הוא לא שומע את אמו אומרת
שאלוהים העניש אותה בכך שגרם לה ליצור יצור בעל מום שכזה. הוא
גם שיחק אותה כאילו לא שמע שאבא שלו אומר שכנראה הזרע שלו היה
פגום. למשמע משפט זה, אמו של החירש, הסתובבה לכיוונו, ליטפה
ברכות את ראשו של החירש, וסיננה בפה קצת סגור קצת פתוח, הלוואי
שלא היית נולד. החירש היה המום. הוא ירד מהמכונית וסינן איזו
קללה.
הוא התיישב בכיתה, בשורה הראשונה שתמיד הייתה שמורה בשבילו.
זה היה שיעור מתמטיקה. המורה נתנה דף לתירגול בכיתה, והתיישבה
ליד החירש כדי לעזור לו. היה לו קשה. הוא אף פעם לא שלט
במתמטיקה, אבל מה שהוא לא יודע לעשות, המורה בטח יודעת, וכך זה
היה תמיד. היא כאילו עזרה לו ובעצם פתרה לו את התרגילים. היא
חייכה אליו אחרי שסיימה לפתור לו איזה תרגיל. הוא השמיט את
ראשו כלפי מטה, וחשב לעצמו שלפחות בבית הספר כן אוהבים אותו.
הוא חייך באושר, כשראשו בין שתי ידיו. ואז היא אמרה, גם טיפש
וגם חירש, ואפילו עיוור! אחד ועוד אחד אפילו לא היה יודע
לפתור, הסתום הזה. הוא היה המום. נשמע הצלצול להפסקה, והוא לקח
את הרגליים שלו וברח. חשב לעצמו עכשיו אלך למיכל  ולחברה
שלה-הילדה הכי יפה בכיתה. הן באמת אוהבות אותי.. הוא התיישב
דרך הרגל בין שתיהן. הן לא חיכו הרבה זמן. אווו הנה הנכה
הגיע.. מיכלי נשמה עיניים כפרה טחול שלי תעשי לאוטיסט קצת יותר
מקום שחס וחלילה הגוף המצומק והמגעיל שלו לא ילכלך לי את המעיל
החדש של דונה קארן, אוייש רק זה חסר לי עכשיו, אמרה הילדה הכי
יפה בכיתה, שבעצם הייתה די מכוערת. הוא ראה אותה מחייכת אליו
כמו תמיד. הפעם אפילו הגדילה לעשות, היא התפוצצה מצחוק. אויי
אלוהים הוא כזה מכוער, אמרה מיכל, אי אפשר להיפטר ממנו, הוא
כמו נדוניה לכל החיים. אלוהים ישמור הוא כזה דוחה.אותה מיכל
חייכה אליו וקרצה לו, והוסיפה ואמרה כאשר ראשה מסובב לאחור,
שצריך היה לשים ילד כזה בתוך מוסד סגור- משהו כמו אבארבנל או
סתם איזה מקום שזורקים בתוכו כל מיני אנשים מוזרים.
כאב לו אין ספק. כאב לו מאוד. כמו שרק לבנאדם שהוא בעצם קורבן
לנסיבות מסויימות יכול לכאוב. אבל הוא לא צריך אותן, חשב
לעצמו. לא צריך אותן ולא צריך את אבא ואמא וגם לא צריך את
המורה למתמטיקה.
לי יש חברים אמיתיים, חשב לעצמו, בטוח יובב צחי ואריק כבר
מחכים לי במגרש כדי שאשחק איתם כדורגל. שוער כמוני עוד לא
היה!
והם אכן חיכו לו. איך שהוא מגיע צורח צחי- הנה הנה הגיע השרוט
הזה עם האנטנות באוזניים!! היום לא מרחמים אליו, היום מפוצצים
את אמא שלו! הם סימנו לו כמו תמיד להכנס לשער. הוא הצליח לעדוף
בעיטה או שניים בטעות עם הראש שלו פעם אחת, ועם הישבן שלו פעם
שניה, כאשר יובב בעט כדור חזק לכיוון האיזור הרגיש של החירש,
וההוא הספיק להסתובב כדי לתת לאיזור האחורי שלו לספוג את
המכה.
הם מחאו לו כפיים וצחקו לאור מחזה משעשע זה. הם חברים אמיתיים
חשב לעצמו, צחי אוהב אותי, הוא בטח סתם צחק בהתחלה- תראו איך
הוא מוחא לי כפיים על הכדורים שהצלתי. ואז באה הדרדלה. איזה
אחד, שמו חנן או יוחנן אני כבר לא ממש זוכר- בעט כדור מחצי
המגרש שפגע באיזה גבשושית בדרך, מה שגרם לכדור להאט את העוצמה
שלו, אך גם גרם לשינוי בכיוון התנועה של הכדור הנ"ל. הכדור
נכנס. עכשיו הדברים עומדים במבחן המציאות, חשב לעצמו החירש,
עכשיו נראה אם הם יאהבו אותי כמו תמיד וינחמו אותי לאחר קבלת
גול שכזה. הם כתמיד, חייכו אליו וצעקו לו. אך הפעם הוא שמע
אותם : חתיכת אפס, באלוהים אתה יצור מאיפה היה לאלוהים רוע
להביא כזה נכה לעולם. אפס! זבל! חרא! חירש! נכה! אדיוט!
אוטיסט! זבל! והם חייכו אליו.
אילו רק יכולתי לא לשמוע אותם יותר חשב לעצמו, אילו רק הייתי
יכול לראות אותם מחייכים אליי ובלי לשמוע את כל הדברים האיומים
שהם אומרים עליי. הלוואי שלא היו לי אוזניים!
יום אחד הוא קם בבוקר.
יום אחד הוא קם בבוקר והוא ראה דם על הכרית.
מאותו בוקר הוא כבר לא שמע יותר כלום.