עמית וינדר / קאובוי של חוצות |
היה לי אגו של קאובוי רעוע
הבנתי שהחיים זה לא קיבוץ
ובטח שהקיבוץ לא במערב הפרוע
אז לקחתי שעורי ריקוד
כדי להרשים אותה , כמו דביל
הבנתי שהחיים זה לא ריקוד
ובטח שבריקוד לא רק אני מוביל.
ועכשיו לסוס שלי יש פנצ'ר
ועוד דקה אחרי חצות
ובריקוד אין לי פרטנר
והקסם פג אני חוזר לחוצות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|