עמית וינדר / הקרין קורא בשמי |
הגיע שעתי.
רגלי רועדות,
שפופה קומתי.
עיניים זרות משגרות במבטים
אל גבי.
עכשיו, זו שעתי !
עלי לצעוד בגאון
ולהסתיר מוראתי.
אני נתק בכאב
מכבלי ילדותי.
ויוצא לחופשי
אל כלא חברתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|