|
הקרין קורא בשמי,
הגיע שעתי.
רגלי רועדות,
שפופה קומתי.
עיניים זרות משגרות במבטים
אל גבי.
עכשיו, זו שעתי !
עלי לצעוד בגאון
ולהסתיר מוראתי.
אני נתק בכאב
מכבלי ילדותי.
ויוצא לחופשי
אל כלא חברתי. |
|
|
כואב לי הסלוגן
כי הכלב השתין
לי על הרעיון,
ובגלל זה לא
התעוררתי בזמן!
לו יהי, בתירוץ
עלוב לסלוגן עוד
יותר עלוב,
בתוך חיים...
שלא תדעו עד כמה
עלובים!!! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.