"הנה קחי" אמר לי גיורא "יהיה ממש מגניב את חייבת לראות את עוד
תראי". ממש לא התחשק לי אבל הסקרנות הנוראה מכל תמיד עובדת
ומחלישה כל חוש אמיתי של שפיות נורמאלית, אז ניסיתי, אני לא
אמות מזה מחר מה שבטוח. לקחתי אחת די קטנה לריאות, גיורא צחק
הוא אמר לי שהוא לא מאמין לי שפעם עישנתי כמו קטר של רכבת משא
עמוסה סחורה, אז בשביל להוכיח לו לקחתי אחת ענקית לריאות
ולנשמה וחיכיתי לתוצאות היה ממש מוזר כי עוד לא הרגשתי כלום
ולא ממש נראה לי שאני ארגיש משהו.
פתאום מרב זה שדימיינתי לעצמי נראה לי שאני לא מרגישה את
הרגליים שלי ושאני מתחילה לעוף אבל לא כמו ציפור אלא כמו בן
אדם שקשור עם חוט לקיר זה היה ממש נחמד אבל רגע אחד של מחשבה
וחזרה קצרצרה לשפיות והכל נגוז, אכזבה, בינתיים גיורא מסתכל
עלי והוא נראה ממש מוזר כאילו השפתיים שלו נעשו כחולות או משהו
והידיים שלו כמו איזה ידיים של תמנון אמרתי לו "גיורא הכל
בסדר?" "כן הכל נפלא ומה איתך?" עניתי לו "אני בסדר גמור אבל
אתה נראה לי ממש גמור" "כן הייתי מת להיות גמור איתך" "לאאאא"
עניתי ומיד חזרתי לשכב לידו הוא הריח לי מוזר ואני לא הבנתי מה
שקורה לי פתאום בין כל רגעי השפיות וההיי הרגשתי איך משא כבד
עולה עלי ומעלה עשן ממש כמו קטר של רכבת משא עמוסה סחורה
הרגשתי כאילו אני נוסעת למרחקים עם המשא והוא דוהר עלי למקומות
לא מוכרים הדבר הראשון שחשבתי אז הוא 'עדיין לא הודעתי להורים
לאן אני נוסעת ומה אני מתכוונת לעשות שם' הם בטח יקרעו אותי
אבל רגע אני עדיין במיטה וריח מוזר שני עולה בחדר "גיורא אתה
ער?" גיורא אתה כאן?" מסתכלת לצידי, הוא כבר נוחר אבל מה הוא
עושה ערום הוא היה עם סוודר לפני כן והנרגילה כבר נקיה וכולם
ישנים. מעיפה מבט אל השעון המחוגים זזים בטירוף השעה כבר חמש
בבוקר עישנתי אז שלוש שעות ועוד שלוש שעות בהייי ומחר יש לי
בוחן שלא למדתי אליו אבל מה אני כבר לא מחכה לקטר שהוא יבוא
אליי.