והוא חשב שהיא רגילה בכל דבר שעשתה אם זה בדרך הליכתה, אם זה
בדרך שבה היתה מסיטה את שיערה מפניה. בדרך שבה היתה מחבקת אותו
(למרות שלא הגיע לו), הוא חשב שהיא רגילה בדרך שבה נישקה אותו,
בדרך שבה היתה שואפת עשן לריאותיה, הדרך שבה היא שאלה אותו אם
הוא אוהב אותה, בדרך שבה היתה שותקת. הוא חשב שהיא רגילה גם
כשסיפרה לו שהיא מנגנת וכותבת ובכלל בכל דבר שעשתה.

היא חשבה שהוא מיוחד רק בגלל שחשב שהיא רגילה, כמו כולן, היא
חשבה שהוא מיוחד רק בגלל שנשאר שם כשהיתה צריכה יד (למרות שהוא
לא אהב אותה), היא חשבה שהוא מיוחד כי הוא צפה בסרטים וכשרצתה
לנשק אותו במהלך הסרט היה אומר לה להפסיק ולזוז כי הוא רואה את
הסרט עכשיו.

הוא לא חשב שהיא מיוחדת, להיפך פחות מרגילה, אבל אותו היא
העריצה.