|
כתבתי אל ליבי הידוע את מילות שכינתי האחרונות
צוואה שכזאת אף פעם לא ידעתי
את הצעצועים אתן לאחי הקטן נמרוד ואת משחקי המחשב אתרום
לעיוורים
ממש אכזריות מצידי לאחר שלוש שנים שחייתי אני חושב שאני צריך
לתרום משהוא ולו הקט אל גורמים מוגבלים ממני.
בשעת הצהריים מחר אני אמות ולא מצער או מבושה או מזקנה.
סתם ככה אתן לנשמה שלי לשחק בי ולא לי לשחק בה.
זה יהיה נפלא אני אחזור לתקופה שבה הייתי ברחם אימי הדואגת
עשוי כולי חוטים חוטים של דם ואדמה חצים אימי הנפלאה חצים אבי
הנורא מכל חשכת חיי הנודע והלא נודע.
ומה בקשתי האחרונה לרגע זה אדיר ומוכר של חיי הקצרים
והממוצעים?
רק שקט רק שלא יריבו אני מקווה לחזור אליך יומן יקר שלי ולגלות
שעוד בוקר הגיע ולא מתתי.
באהבה: פרפר. |
|
|
טוב, תראי,
בתיה... לא
התכוונתי להעליב
אותך. לא, לא
אמרתי שאני
מתחרט על מה
שאמרתי. אני
עדיין לא חושב
שאת יותר חכמה
מהנעל השמאלית
שלי, אבל לא
התכוונתי להעליב
אותך, התכוונתי
לעזור לך להגיע
לאמת.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.