הכי אני שונאת קנאה. אני שונאת כשאנשים מקנאים אחד בשני, אבל
הכי אני שונאת כשאנשים מקנאים בי, עד שהם מוכנים להרוג אותי.
ובכלל, גם אם הם מקנאים בי רק טיפה. אם אגלה אי פעם שאנשים
שאני מחשיבה אותם לחברים שלי מקנאים בי, הם לא יהיו יותר
ברשימת החברים שלי. אני שונאת כשמקנאים במראה שלי, או בחפצים
שלי, או במעמד שלי, או באישיות שלי או ב"כישרון" שלי. אנשים
מוצאים להם סיבות מוזרות כדי לקנא, ולמרות שלדעתי באמת אין מה
לקנא בי, אני אשנא כל בן אדם שיקנא בי. לא שיש כאלה.

הכי אני שונאת את הטכנולוגיה. לא שאני לא אוהבת את האינטרנט,
או את הטלוויזיה, או האפשרות לנסוע במקום ללכת... אבל איך אפשר
בכלל להשוות הנאה שכזו לכאב של אלפי אנשים? בלי טכנולוגיה לא
היה טרור. לא היו פיגועים, מגדלי התאומים היו עדיין שלמים ובן
לאדן (החתיך יש לציין) לא היה צריך לברוח מהאמריקאים. נכון
שתגידו שבלי בן לאדן לא היה טרור גם, אבל אני יכולה להגיד לכם
שבן לאדן הוא רק כלי. הוא רק כלי טרור. הוא רק אומר מה לעשות,
והטכנולוגיה של היום מבצעת. בלי בן לאדן, יהיה חוסיין, ואם לא
חוסיין אז חמס ואם לא חמס אז עראפת (די, די, אני אמורה להיות
שמאלנית) ואם לא עראפת אז מקסימום יגאל אלון (די, די, אני
אמורה להיות ימנית) ויש עוד הרבה ברשימה. לעומת זאת בלי
טכנולוגיה, מה יעשה בן לאדן כדי להפיל שני מגדלים בגובה שלא
זכור לי כעט? הוא רק יכול לנסות להזיז אותם במו ידיו...

הכי אני שונאת את הפריקים. בין כה וכה אני לא מאמינה שכל
הסטיגמות המטומטמות של היום אומרות משהו על תוכנו של בן אדם,
אבל פריקים בעצם אוהבים להיות פריקים וזה פשוט מחליא. מילא אם
בן אדם עובר ברחוב ואומרים לו "ערס". נו, הוא לא אשם שמישהו
חושב שהוא ערס. לפחות לרוב הוא לא גאה בזה. אם אומרים "חנון",
זה גם לא אשמתו של הבן אדם. אבל הפריקים בכוונה נראים כמו
פריקים, לא רק כדי שיגידו להם שהם פריקים, אלא גם שהם בעצמם
יציגו את עצמם כפריקים לקהל היעד. יענו פריקים בגלל שהחולצות
שלהם קרועות ויש להם רעיונות משונים. ילדים וואנביים חסרי
הבנה. "פריקים" באנגלית זה "מפחידים", מעניין אם הפריק הבינוני
יודע את זה.
איך אני שונאת כשמישהו אומר לי "אני ירון, בן 15, מתל אביב,
פריק טיפוסי..." אווווווו... איזה הרגשה נהדרת זאת לשלוח מישהו
כזה ל -ignore .

הכי אני שונאת את העובדה שאישה היא פחות חזקה מגבר. כל גבר
שתשוקתו תגבור עליו יכול פשוט לקחת את זו שמצאה חן בעיניו
ולנשוף את חייה אל תוכו, לקחת אותה אליו, לספק את צרכיו, לזרוק
אותה ולהשאיר אותה במצב זה לכל חייה. לאנוס אותה. להרוס אותה.
להרוג את נשמתה. לגנוב את סודותיה הכמוסים. להשאיר אותה ריקה.

הכי אני שונאת את חוה, שהקשיבה לנחש ואכלה מהתפוח האסור בגן
העדן כביכול. אם לא הייתה אוכלת אותו, הסקרנית הרעבה
והמטומטמת, לא היינו מבדילים בין טוב לרע, כמו החיות, והיינו
עושים הכל לפי החושים שלנו. עייפים היינו? היינו ישנים ברחוב.
התאהבנו במישהו? ישר היינו מתחתנים איתו. מישהו היה נוגע
בילדנו באצבעו הקטנה? היינו הורגים אותו. רעבים היינו? היינו
אוכלים את התפוח שעל העץ...