בניתי לי ארמונות, ואיני בסמוך לחוף , בניתי לי צריחים וחומות

ואיני באה בפיתחו של זה המבנה .
ידעתי ימים של חלומות בעיניים פקוחות ידעתי לבהות ולפנטז
בערוב היום , הליל .
כלום שכחתי המינון , הכמות ? כלום השמש נוטה כיום בזוויות
קהות?
פוסעת בשבילים מרוצפים , אותם שהעלו אבק  במרוצתי אז ברגלים
יחפות .
יושבת בקרני פינות , אותם שהוארו אז בעששיות ופנסי רחוב
מעוטרים
יושבת וחשה בבשרי את הצל באמצעו של ערב .
עומדת וצופה , עומדת ומנתחת מצבי , שואלת וקוראת מעל אפיקים
מחזירי הד כלום בי חל השינוי או בנסיבות ההווה , העבר ?
ועתידי ... מה הוא צופן ?
היוארו אותם שבילים מרוצפים ?
האמצא מרגוע בהזיותי , חלומותי ?
היחזור הצל לאמצעו של יום ?
והד ... הישוב בנעימות אופטימיות או שמא ?

ועתה , בשעת חשבון נפש מעמיק זה , יודעת וחשה עצמי ככלואה
בלילות נסתרים , משילה עורי בפשטות בלתי נסבלת בתשוקה של עצמי
עם עצמי , כמנסה להשתחרר ממעשי חטא , תהיותי וטעויותי .

ואלה התהיות למה צצו ועלו מיד בתום עוד לילה לבן , הבודקת אני
מה
שלומי או עורכת בדק בית וגוף ?
ההשכלתי להבין שמעידותי לא בנתיב רעועה מקורן ?
הבגרתי כדי הבן תמונת חיי בהוויתה , או שמא תוצאת בריחה היא ?

וזו החשיפה , כלום מצביעה היא על הפנמה , השלמה , הטמעה  או
שמא
מהווה היא נסיון עלוב להשיל אבק מכנפי ולטאטא שאריותיו מתחת
לכל
מרבד מזדמן ?

עורי אשה , השמש בחלון מבשרת תקומתו של חצי עולם ליום חדש ולא
רק
מחיקת עוד יום בלוח השנה .

קומי הזדקפי וצעדי לפי אותות לבך , אותם שהגעת אליהם בתום לילה
לבן.

25/12/01