חצר גדולה נפרשה לפני,
והחצר מלאה עצים.
העצים מלאים פירות,
והפירות יפות הן.
חלקן בשלות, וחלקן פחות.
פירות אלו הן אהבותיי.

כשמזדמן לי
אני מטייל בחצר ובוחן את הפירות,
רוצה אני לקטוף,
לטעום, להנות מהן- מכולן.
בעצם אני יכול להסתפק רק באחת,
אך מפחד אני.
מפחד שהן אינן בשלות באמת,
שטעמן יהיה חמוץ או מר.
והזמן עובר.

חלק מהפירות מרקיבות,
והן נושרות מהעצים.
חדשות צומחות להן,
והן יפות מהקודמות, אך
מפחד אני שאינן בשלות,
שטעם הבוסר יכאיב לשיני.

והזמן עובר.
גם אני מרקיב, ונשאר רעב.