לילה, קר בחוץ.
חושך מוחלט, הכל כבוי חוץ מכמה כוכבים וירח.
ואיפה אתה הלילה?
איפה אתה שצריך אותך?

קראתי לך ולא ענית.
בכיתי בגללך, ושתקת.
אהבתי אותך, והתעלמת.
כ"כ רציתי אותך, ואתה בעצם שייך לאחרת.
לילה, קר בחוץ. קר בפנים.
חיפשתי אותך,
ניסיתי למצוא אותך,
ונדם קולך.
אור הירח עזר לי לחפש אותך.
ואתה עדיין איננו.
אהבתי אותך, למרות שידעתי שאתה אוהב אותה.
נתתי לך זמן לחשוב על הכל-
וחשבת רק עליה.
ועכשיו תגיד לי אתה,
מה מסתתר מאחורי כל חיבוק?
ולמה לקח לך כ"כ הרבה זמן לענות, אם את התשובה ידעת ממזמן?
ובחוץ, הבוקר מתחיל לעלות.
אור ורוד שמתערבב עם צהוב ותכלת.
כבר לא כ"כ קר,
אבל קר בלעדיך...



רועי, אף פעם לא תדע... כמה לילות היה לי קר, בלעדיך.
וגם שאני אף פעם אני לא אסלח לך, על זה שהיית איתה. על זה
שאהבת אותה. על זה שהיא הייתה שלך, ולא אני.