לכולם הייתה אומרת שהיא לא מביאה ביד, אבל כשחזרה בשעה חמש
לפנות בוקר מהבילוי של יום שישי באחד הדיסקוטקים, ככה, שהזריחה
באופק עוד לא התעוררה, השמיים עדיין חשוכים והרמזור מאיר
באדום, היא הייתה מעבירה את המכונית ל"פארק", משגיחה שאף
מכונית לא בסביבה, ומאוננת על האמברקס.

הנה הם באים כל הגברים שקיבלו את ה"לא" ועשו פרצוף מאוכזב,
הנה החתיך מהקומה של הרוק והנה הלסבית מהבמה, הנה הדור-מן עם
החיוך הדבילי, הנה כולם באים ללקק..
את המכונית מצלמת אותה שעה מצלמת צמתים קטנה שמותקנת קצת עקום,
היא מתחילה להקליט, כשהאגן של הבחורה עובר בתזוזתו את התשעים
קמ"ש.

והנה איזה ספק קבצן ספק רבי מתקדם לעברה, פותח את דלת המכונית
ומבקש רק מטבע של חמש. כשהיא שמה לב שהוא שם, היא מאית או
אלפית שניה אחרי תחילת האורגזמה, וכלום לא איכפת לה פרט
לפישפוש בנרתיק שלה, עכשיו עם המוט הילוכים..

ובשביל לבטא כלפיו שהיא לא שם בשבילו, ושהוא אם כבד שם בשבילה,
היא תופסת לו בביצים,הוא מחייך חיוך חסר שיניים, אולי זה הפעם
הראשונה שמישהי נוגעת לו בכספת,הוא חושב שהיא שמה לו שם כמה
שקלים, והוא אומר לה תודה בלי שיניים, ומעיף על פניה כמה
גרגירי סומסום של בורקס או בייגלה.

שהיא מסיימת את עיסוקה, היא קוראת לו "בוני" , "בוני",
והוא מביט בה, ומסב ראשו כמו כלב, היא זורקת לו מטבע של 10
לאמצע הצומת, תמיד רצתה לראות קוסם נעלם, וגם קבצן נדרס זה בא
בחשבון.
אחרי שהוא נדרס בוני, היא נותנת גז ודוהרת לו על הראש,החיוך
שלו נמרח על פני המדרכה, מחר הוא כבר יראה כמו כלב דרוס.

בכיתה ביום ראשון היא אמורה לרשום חיבור, והיא מחליטה להיפתח,
היא רושמת על חיוך בלי שיניים שהיא ציירה במשך שנייה אחת,
ואחריה כולם ניסו להוסיף ורק הרסו, "ישבתי שם על גג תחנת
האוטובוס,מציירת את השלבים בהתחברותו לכביש המהיר.."

והיא ממשיכה ונפתחת אל עמוד הכתיבה שחילקה המורה, "גמרתי על
מוט ההילוכים, אחר כך דרסתי לו את הראש, אחר כך התיישבתי סמוך
וציירתי את הזריחה בשלבים ואת האיברים הפנימיים של בוני",
"כשהלכתי משם", רשמה, "המטבעות ניצנצו בצהוב ואדום לאור הזריחה
", "היה זה מחזה מחלחל..", אחר כך מחקה "מחלחל" ורשמה "מלבב".

כשהמורה הקריאה את החיבור הזוכה מול הכיתה, שוב היה זה החיבור
שלה, הפעם באמת נמאס לה, היא נעמדה על השולחן וצרחה:
"שוב פעם אני עושה דבר מופרע ואתם עומדים ומוחאים לי כפיים,
כמו מטומטמים, כמו חולרות",המורה מחייכת וממשיכה להקריא,
"הרעב המתעצם הוריד אותי מגג התחנה והוליך אותי לעבר העין
העגולה המונחת על הלבלב.."

היא קמה ויצאה מהכיתה, היא הלכה לבכות בשירותים, ולא יצאו לה
דמעות, היא שמעה איך כל הילדים מוחאים כפיים, ואיך דמעה נופלת
מעין המורה ונשברת על הבלטה של החלום שלה,היא התעוררה מהחלום ,
קיפלה את נייר החיבור עליו היה רשום שמה ואת הציון 0,
למטה נוספה הערה בולטת,"הוריך מזומנים לשיחה איתי, עקב שעות
השינה הרבות שאת צוברת בשיעורי החיבור, ועקב ההתפשטות והתנועות
הלא יאות בציבור,אחרי הצעקות הרמות והגניחות של היום, תושעי
משיעורי עד להודעה חדשה".

היא חיפשה מתחת לשולחן, במגירה ושוב על דף החיבור הריק, היכן
החיבור שנדמה היה לה שרשמה כל עת שחשבה עליו, משהו על עזרה
מינימלית לקבצנים ונזירות מינית.. משהו על חוסר זהירות של
נהגים בדרכים ועל כלבים עזובים.

בהפסקה היא ישבה לבד על הספסל,רדומה, נוגסת בסנדוויץ הפסטרמה
שהכינה לה אימה, היא הייתה בשוק מהדברים של המורה,אך נרדמה
לכמה דקות עד שהצילצול העיר אותה, היא מצאה את עצמה שרועה
עירומה עם פסטרמה בכוס וחשבה לעצמה, איזה מזל שאף כלב לא עבר
בסביבה.. ושכל הילדים כבר בשיעור.

בשיעור תנ"ך, היא שוב נרדמה, ודמיינה את עצמה שרועה על הדשא
בחוץ, וכלב וכלבה משחקים לידה עם טמפון שסחבו ממנה,והיא היתה
הכלב הגדול והחזק, די, נמאס לה להיות הכלבה.