ציפור בודדה עפה כעת בשמי חיי
מנסה לפלס דרכה בסבך האנושות,
מנסה עד תשו כוחותיה,
מנסה עד אין קץ
ובפינת העולם, בישימון הקרח
עומד אני ותוהה על טבעם של אנשים.
נסחף לאיטי לתהום הנשייה
בעודי כבר חסר רוח ונשמת אפי איננה בי עוד.
ואין פה לא גבעול ולא ענף,
אף לא שיח בודד או עשב שוטה שיצמח פה.
רק אני השוטה,
שוטה הכפר שנותר עומד בחורבות העיר ההרוסה,
ממאן להאמין שאין עוד.
אבל אין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.