איפשהו במהלך המרוץ אחר משמעות יצרנו את המילה. כדי להגדיר את
המשמעות. לתת לה שם. הרי לא מצאנו אותה בשביל להצביע עליה אז
איך אפשר לדבר עליה אם אי אפשר לראות אותה. אז התחלנו ליצור
מילים כדי למצוא את שמה של המשמעות, של הסיבה היחידה שהביאה
אותנו לכאן. למען המטרה הקדושה הזאת יצרנו את המילים.
אבל כמו כל דבר שנוצר לטוב, עיוותנו את המטרה. התחלנו להשתמש
בה לרעה.
גילינו שמילים יכולות להעביר רגשות והרגשות ויותר גרוע - אפילו
לגרום להן. מאז שהגענו למסקנה הזאת התחלנו לשחק עם המילים,
לגלגל ולסובב, לשקר ולפגוע.
אנחנו לא כל כך חושבים על עוצמתה של המילה. מילה יכולה לשנות
חיי אדם. מילה יכולה לגזור דינו של אדם, לא רק בבית המשפט.
מילים יכולות להחרט בתוך נפשנו. יש מילים דוקרניות שכשמחברים
אותן יחד לצמד או משפט הן יכולות לשרוט ולהרעיל את נשמתנו. ואז
רק על זה אנחנו נחשוב. על אותן מילים. וההרגשה הרעה תחלחל
ותשרוף, כמו שיפשוף חיצוני אבל מבפנים.

זאת לא בושה לשקול את המילים שאנו מוציאים מפינו. אימרו את
האמת. אבל אימרו אותה נכון. אל תפצעו נשמתו של אדם. כוחה של
מילה חזק מכוחו של פיגוע. מילה יכולה להביא להרס עצמי של אדם.

מילים יכולות לכאוב מאוד. ועוד משהו, גם השקט.