(מוזיקת אווירה מלווה בציוץ ציפורים)
מספר: יושב לו הילד, שכבר גדל לאיש, על גזעו הכרות של העץ
הנדיב, ומנקה את ציפורניו בעזרת קיסם שתלש מהגזע. לפתע מגיעה
משלחת מחקר.
ראש המשלחת: שלום, קום מהגזע הזה רגע, באנו לבצע מספר בדיקות.
האיש: אה, כן, וודאי. רגע! מה זאת אומרת?! מה אתם עושים לעץ
הזה, הוא שלי!
ראש המשלחת (במתק שפתיים): או, זה אתה! אדוני, קראנו את הספר
שלך, (ברקע נשמעים קולות ניסור ושאיבה) נפלא, באמת. איזו
אקספוזיציה! נמשכת ממש עד העמוד האחרון. והציורים... אתה ממש
דומה לעצמך, שתדע.
האיש: כן כן, אבל מה אתם עושים לעץ שלי?!
ראש המשלחת: אל דאגה, איש יקר, רק באנו לקחת כמה דגימות מהעץ
שלך, מיד אנחנו מסתלקים.
האיש: איזה דגימות יא משוגע, כבר לא נשאר ממנו כלום, אסור
לכם!
ראש המשלחת (משנה טון): או, לא נשאר ממנו כלום? מי בדיוק גזם
את הכל עד תום? (פאוזה) נכון, אתה! אז לפני שאתה מטיף לי מוסר,
בדוק היטב בכליך!
האיש (מבויש): ומה בדיוק תעשו עם הדגימות?
(בצעדים קלילים מגיע בעל החברה)
האיש: מי אתה בדיוק?
בעל החברה (צעיר, חסר סבלנות, מלא ביטחון): שלום רב! אני בעל
החברה שלוקחת את הדגימות. למישהו יש שאלות, מישהו רוצה חתימה,
אולי על צ'ק?
האיש: כן, אני רוצה לדעת (קולות הניסור מתגברים לרגע) מה הצוות
שלך יעשה בדיוק עם החתיכות שהוא מוריד מהעץ שלי!
בעל החברה: שלך? העץ הזה ציבורי לגמרי ואינו קניינך, על פי חוק
אני רשאי להשתמש בו ממש כמוך, אתה ניצלת אותו כל חייו ואני
אנצל אותו במותו. יש? יופי.
האיש (מנסה גישה חדשה): רגע, מה לכם דווקא מהעץ הזה... יש פה
כל כך הרבה בשדרה...
בעל החברה: טוב, שמע. קראתי ת'ספר שלך, והבנתי שעץ כזה שרק
נותן לא גדל בכל חורשה. עכשיו אני לוקח מהעץ דגימות, במעבדות
מפצח את הקוד הגנטי, משכפל לי עצים נדיבים לרוב, כורת אותם,
מייצר כל מיני דברים, את התוצרת מוכר במערב אחרי שארזו לי אותה
ילדים במזרח, מתפנה לי מקום לעוד ייעור, בקרוב כל האזור הזה
יהיה יער של עצים נדיבים לכריתה... (נכנס לפנטזיה מלאת תשוקה,
קולות הניסור מאיצים כליווי כינורות עד לקליימקס) תאר לעצמך...
ספסלים מעצים נדיבים.. שולחנות מנהלים מעצים נדיבים... דש בורד
מהודר לרכב, חביות ענק ליקב, שלטי "כאן גרה משפחת תומר" וסתם
קרשים לל"ג בעומר! והכל במחירים מלהיבים! והכל מעצים נדיבים!
הציבור ישתגע! לקוח המיליון יגיע כבר בחודש הראשון! ואני אשדרג
עשירון!... אחח, למישהו יש סיגריה?
האיש: אז... מה יוצא לי מכל זה?
בעל החברה (שואף מהסיגריה בתאבון ואומר): אה, אתה, אתה... אתה
תהייה הלקוח הראשון! אתה תגזור את הסרט בפתיחה החגיגית של
החנות! איזה חנות, סופרמרקט למוצרי עצים נדיבים, ונזמין צוותי
צילום, אתה תהיה בטלוויזיה!
האיש: (בהתלהבות של ילד) כן! כן! טלוויזיה! (מתרחק בריצה
וקריאות שמחה).
בעל החברה: קדימה, לסיים פה! יש לכם את כל היום?
המספר: או אז היה רעש של עץ נופל, ולמרות שדווקא היו שם אנשים-
איש לא שמע, או אולי פשוט- לא הקשיב. |
