קיפוד הלך לו לבדו ביישוב. לפתע, נפלה עליו גבעה.
הקיפוד המסכן נקלע לעסק ביש וחיש מהר חש ברע ואת רגליו לא
הרגיש.
הנמר והסוס צחקו עד מאוד על מר גורלו של הקיפוד.
אך הלז המשיך לשכב ללא זיז, ללא ניע ורק את עפעפיו עד יכל
להניע, כשעשה זאת עד מאוד הוא הזיע.
ניידת טיפול וטרינרית הגיעה בכדי לפנותו לבית החולים הקרוב. שם
התברר כי מצבו של הקיפוד כלל איננו טוב.
בבית החולים בו טיפלו במהירות, כאילו הייתה זו איזו תחרות.
אחיות רחמניות ורופאים מומחים בו טיפלו במסירות והעניקו לקיפוד
איחולים ופרחים.
אך לרוע המזל ולמרות כל המאמצים הקיפוד לא החלים, הוא נשאר נכה
לכל החיים.
הנמר והסוס הקניטו את הקיפוד, לעגו לו, לגלו עליו, התנכלו לו
ועוד.
על הליכתו המוזרה סיפרו בדיחות שגרמו לכל עובר ושב לצור
ולבכות.
עוד יום יבוא ואני עד אנקום!
כה אמר הקיפוד אך לפני שדידה על רגליו הפגועות והלך.
ובכל זאת ההר הוליד עכבר.
מאז אותו המקרה הנורא הקיפוד המסכן כבר נפטר. הנמר והסוס כבר
עזבו את הכפר.
ונותרה רק אותה גבעה ארורה באותו האתר שבו כל האירוע קרה.