דווקא עכשיו כשאני כ"כ צריכה אותו...
דווקא עכשיו כשהבכי יוצא...
למה אני לאר יכולה לצלצל? ממה אני מפחדת?
הוא פגוע! והכל בגללי!
איך יכולתי? בנאדם שכ"כ רצה לעזור... אז ברוב טפשותי ברגע של
עצבים, הנחתי את השפורפרת בלי להגיד שלום...
לא פלא שהוא פגוע...
והכי רע זה "אני סולח לך, באמת באמת!" בנימה של  'אני הכי פגוע
שיכול להיות'
איך לא חשבת על זה? איך לא חשבת למה זה יגרום?
את סובלת! והכל בגלל ניתוק "תמים"
הוא לא כמו כולם...במלאכים לא משחקים!
הבכי הולך וחוזר, רק המחשבה על הנימה בה דיבר.. עושה לי רע,
כאילו אומר לי "את מקסימה, אבל למה עשית זאת? למה להיות כ"כ לא
מתחשבת?"
אבל כזאת אני!
אגואיסטית...כך לפחות אני מבינה את עצמי!
לנסות שוב? אני יודעת שזה לא פיתרון, אבל זה כבר מגעיל לבקש
ככה רחמים... כי מי כמוני יודעת שעזרה אני לא רוצה... אני רק
רוצה שינסו לעזור ללא הצלחה.
אני לא מדברת איתו יותר! החלטתי!
אסור לפגוע במלאכים! ואני פגעתי במלאך מקסים.
אז דיני הוא להפרד...
אז שלום לך מלאך קטן ומקסים...
בטח נדבר מחר,
אבל זה לא יהיה אותו דבר...
מצטערת מלאך מקסים,
אבל הצטערות אינה מספיקה, הייתי צריכה לחשוב, אבל לא יכולתי,
כי אני לא אחת שחושבת, אני אחת שעושה... אז עשיתי לך רע...
ואני צריכה לשלם על כך...
מצטערת מלאך יקר...
אני זוכרת ומתגעגעת,
ולא אשכח אפילו ליום!