עיניו השחורות הבריקו לנוכח הדף הלבן שהיה על גבי השולחן. הוא
לא ידע מהיכן להתחיל. הוא לא ידע כיצד לסיים. היה ניתן לראות
כי היה מבועת. מבועת מן המחשבה כי היא לעולם לא תענה להצעתו.
ידע כי אין לו את מלוא הבטחון העצמי. בו בזמן, היא בהתה בו מן
הצד. כמהופנטת הייתה בסביבתו. לא היה בה את הכח לעצור את עצמה
מלבהות בו. היא הייתה בספק אם הוא שם לב שהיא בוהה בו. האמת,
שרצתה שהוא ישים לב. שפעם אחת ירים את עיניו, ועיניהם יתמזגו,
יתנגשו, יצטלבו, ואילו רק לשנייה אומללה אחת, אך ידעה כי היא
מקווה לשווא.
פעמים הייתה מדמיינת לה, את חייה בלעדיו. לא יכלה להעלות זאת
על דעתה. הייתה מעדיפה כי מחשבה זו תישאר בתת-מודע, מאשר שסתם
תטריד את רוחה.  
הרהרה מה היא בשבילו.
והוא... הרהר באחרת.