לאבי מולידי,
מהיר חימה, פזרן אמיתי
אני שמחה שאיני כמוך.
לפחות מרביתי.
ידעת לחיות, גם לגווע.
בצניעות ראויה,
מבלי לפגום בזיכרונות
גם לא בנשמה.
לנער,
ששערותיי משך ככה סתם,
מתוך הצהרה אבירית.
יחד חיפשנו כוכבים בים,
רק שאתה נשארת שם,
ואני כאן.
למאהב,
שידע לתת ובעיקר לקחת
ניצוץ בעיניים, תקווה.
שנים שאיבדתי, כרית לחה בלילות,
מגוון נשיקות ותנוחות,
פלירט של אשליות מתוקות
מתנפצות.
לאבי ילדיי,
על מתת אלוהי
שני אלונים
חסונים וגאים
שצמחו אצלי בחיקי.
ובעיקר,
לזה שטרם הגיע
מתחבא באופק
מתמהמה,
אני עדיין מחכה לך
דמומה.
לחג האהבה |