|
ושנינו נעלמנו
כאילו לא היינו
וגם הזיכרון נמחק
הריח התנדף
כמו לא היה דבר
כמו לא היה דבר
ואין כלום להאחז
המילה האחרונה הפכה להד ומתה באיטיות
וגם אנחנו בין השורות כבר לא זוכרים
ניסינו לשכוח
פחדנו לחשוב
פחדנו לנסות
קול קטן תופס אותי, לוחש לי: נגמר
אז אני נעלמת
כמו לא היה דבר
כמו לא היה דבר. |
|
|
אז אני אוכל
פיצה עם פפרוני
כאן, ומתחיל
לתהות: 50 שנה
אחורה, איפה
הייתי משיג פיצה
עם פפרוני? וגם
אם הייתי מוצא
אחת, האם היו
רוגמים אותי
באבנים על אכילת
אחת? אכן, שאלה
קשה
אני, מחפש קשרים
ברבנות, כדי
לצאת עם כמה
תפילות ולא מוות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.