במחלקת אבידות ומציאות, נו זאת של הסופר-פארם היה כתוב:" מישהו
איבד פה אלוהים?"
מול הפינה הקטנה הזו היה פתאום תור נורא ארוך, שלא דומה בכלל
לקהל הקונים של הסופר-פארם. קהל מוזר.
הקופאית, סבטלנה יבנצקייה, הייתה נורא מופתעת. היא עובדת
בסופר-פארם כבר שנה וחצי ורק לפני חודש היא קיבלה קידום. עכשיו
היא ממונה על מחלקת אבידות ומציאות ונותנים לה תג כחול יפה.
היא נורא גאה בתג שלה, לא משנה שבמוסקבה היא הייתה מהנדסת
מכונות ופה היא קופאית, אבל באמת שהיא גאה בתג שלה.
היא נאנחה וניגשה לקופה. כאשר הסתכלה על השלט "מישהו איבד פה
אלוהים?" היא נזכרה שגם את שלה היא לא ראתה כבר כמה שנים
טובות.
"כן?" היא שאלה.
"איבדתי אלוהים." אמרה איזו שחורדינית רזה שעמדה בראש התור.
"איך הוא נראה בפעם האחרונה שראית אותו?"
"אני לא יודעת, בחיים לא ראיתי אותו." היא אמרה והשפילה את
מבטה, מבויישת.
"אז איך את יודעת שאיבדת אותו?" שאלה סבטלנה, מתפלאת.
"יש לי פשוט הרגשה כזאת."
"את מוזמנת לחפש בקופסא." היא הושיטה לה קופסת קרטון חומה עם
שלט צהוב :"עבידות ומציעות." היא נורא גאה בשלט, היא כתבה אותו
בעצמה.
השחורדינית הכניסה את אצבעותיה הדקות והתחילה לחטט במרץ. היא
הוציאה זוג משקפיים אדומות, כובע קש, שרוכי נעל וסיכת זהב-דמוי
זהב בעצם.
"אההההה.... לא הוא לא כאן." היא נאנחה בכבדות ודמעות נקוו
בקצות עיניה.
"אבל, יש מבצע על תחבושות הגיניות!"
"טוב, כנראה שאם אין אלוהים יהיו תחבושות."
סבטלנה עמדה בתור שלוש שעות ואף אחד עדיין לא מצא לעצמו
אלוהים. הכי הפתיע אותה איזה בחור אחד עם שיער צבוע ופנים
מחוררות לגמרי, ששאלה אם אולי, במקרה לחלוטין, היא ראתה את
אלוהים.
"לא." היא אמרה. כבר נמאס לה לתת להם לחפש בקופסא, וזה לקח
יותר מידי זמן. משום מה התור לא התקצר, הוא רק התארך, מפתיע
כמה אנשים מחפשים אלוהים כלשהו, אפילו במקום אקראי כמו
סופר-פארם, שלא היה מקום רוחני אלא סתם פיסת בטון עם משחת
שיניים ומי-פנים.
"נו, אז מה עכשיו?" הוא שאל בייאוש והדליק סיגריה.
"למה, מה קרה?"
"אני מחפש אותו כבר שלוש שנים. אבל כנראה שבאמת אין אלוהים."
הוא נאנח וכל המסקרה שלו נמרחה.
בסוף היום סבטלנה סגרה את הפינה, והיא הייתה קצת עצובה אבל
יותר מזה מופתעת, מי תלה את השלט?
בעצם, מה זה משנה מי תלה אותו, משנה מי יוריד אותו. וזו הייתה
היא. היא תלשה אותו בכעס וזרקה את התג הכחול היפה שלה, שבו היא
הייתה כ"כ גאה, ישר לזבל.
זה עסק עצוב אבידות ומציאות, קל לאבד קשה למצוא, בדיוק כמו עם
אלוהים.