( בהשראת "אמונת היהדות"
ר' צדוק כהן מלובלין)


אל חי!
אני מלא בושה
על כך
שכשעמד אותו חכם אותות עולם
וניטשה שמו
והשתלח בחיי חיים
בהתנגדו למוות ארורה
הכריז שכביכול אתה כבר מת!
אירוניה שחורה...
אך הבושה שלי שורפת עצמות
כי בני בריתך לא קמו, לא קרעו
את שמלותיהם
לא התאמצו אפילו
לסנגר עליך
נתנו לכלב להמשיך לנבוח
במקום לזעום ולהכריז "הוא חי!
חי אל!
חי מי שהוציאנו
מכל ארצות אשר הרימו יד
עלינו - על חיים שלו!"
לא, לא עשינו זאת. שתקנו
מילאנו פינו מים - מלוחים.
מגיע לנו ששרפו אותנו
צאצאיו רוחניים של ניטשה
אל חי, מזמן אמרת לנו
"מידה - ולה מידה כנגד!"
ומה נגיד, קיבלנו באותה מידה
שבה חטאנו
לא התקוממנו, כאשר גויים
אותך הרגו - הלא ידוע ידענו
כי הם אוכלי אלים?! ובכל זאת
היה לנו לזעוק: "חי אל!"
אך במקום זאת שתקנו
על כן כנגד זה שמענו
"הייל!" - ונרצחנו, ונשרפנו
ועד היום אפרו של יהודי
דורש את נקמתו - דורש שכבר
נגיד "חי אל!"
ובכן, אני אומר זאת...

י"ב בטבת תשס"ב
ישיבת רבי יצחק יחיאל
ירושלים
17:45