זהו זה. אני כמעט לא זוכרת כלום מאותה התקופה. אבל לעולם לא
אוכל לסלוח לעצמי על כך שלא הזלתי דמעה באותו הזמן. רק ישבתי
שם, בוהה באנשים שעוברים ושבים. באים ומסתכלים עליי - ילדה
קטנה, עושים לי מבטים של רחמים, מבטים של - "אוי, תראו את
הילדה הקטנה והמסכנה הזאת. יתומה." לא אהבתי את היחס הזה.
על החטא שלי, על העובדה שלא הייתי מספיק עצובה, כבר כיפרתי
מזמן. היו תקופות שבכיתי. בכיתי הרבה, ובלי הפסקה. לילות שלמים
של נדודי שינה, לילות שלמים עם דמעות על הכרית, לילות של
מחשבות ותהיות, לילות של כעס וחוסר הבנות. שאלות רבות היו
בראשי שלעולם לא אדע את תשובתן. שאלות כמו - למה, ואיך, ומה.
אולי אני בכלל לא רוצה לדעת. אולי אני פשוט רוצה לשים הכל
מאחורי. ואולי את הסיפור אני כותבת עכשיו, כדי לומר - השלמתי
עם זה.
במשך שנים כעסתי על אלוהים, כעסתי על אבא, ושוב כעסתי על
אלוהים. היו תקופות שגם שנאתי אותו. שהייתי צועקת בלחש בלילות
- למה עשית לי את זה??! למה לקחת את אבא שלי?! רציתי שאלוהים
יסבול. רציתי שהוא ידע פעם אחת מזה לחוות כאב, שהוא ידע מזה
מוות של מישהו שקרוב אליך, שידע מזה להרוס חיים של ילדה אחת
קטנה. אבל אחר כך זה כבר הפך לפרט שולי.
אחר כך כבר לא האמנתי בו יותר, והכל היה יותר טוב. היה לי שקט
ורגוע. התחלתי לכתוב יומן ובו כתבתי את כל מה שאני מרגישה
וחושבת. לפעמים הייתי כותבת ביומן מכתבים לאבא. קיוויתי שהוא
נמצא איפשהו וקורא אותם. אחר כך היו גם תקופות שחיפשתי את
הפנים שלו אצל אנשים ברחוב. הייתי מסתכלת על אנשים ואומרת -
"תראי אמא! הוא דומה לאבא!" ואמא הייתה צוחקת ואומרת שהם בכלל
לא דומים, שאני סתם אומרת שטויות. בסוף, גם את זה הפסקתי.
ואולי עכשיו זו תקופה חדשה. תקופה שבה אני אומרת - השלמת עם
זה, את יכולה להמשיך עכשיו בחייך.
תקופה של התמודדות ושל קבלת המצב כפי שהוא.
היום אני כבר לא יכולה לבכות כמו פעם, על הסיפור הזה.
חשוב לי להגיד שאת הסיפור אני לא כותבת מתוך עצב.
למעשה, בכלל רציתי לכתוב סיפור על משהו אחר, אבל האצבעות הלכו
במקומי ועכשיו אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב, בחדר חדש
יחסית בתוך בית משופץ. בית במקום אחר. בית של מישהו אחר, בית
של תקופה חדשה ואחרת. בית ששייך לבן הזוג של אמא שלי. בן הזוג
שהוא ממש כמו אבא בשבילי. בן הזוג שאולי גם גרם לאמא שלי
להשלים עם המצב, עם הסיפור, עם ה-כ-ל, ממש כמוני,
עכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.