וביום האחרון ללימודים שנייה לפני שהתחלתי לרוץ הביתה. המורה
תפסה אותי ואמרה:"גיא אנחנו חייבים לדבר". אז ישבתי וחיכיתי
שהיא תגמור לחלק את התעודות וחשבתי מה היא רוצה ממני?מה עשיתי
הפעם?
וסוף סוף היא קראה לי התבוננה בי איזה חצי דקה ואמרה: "גיא
תראה המצב לא יכול להמשך ככה.המורים לא מרוצים ממך. והקשר שלך
עם שאר התלמידים במצב גרוע. אני מקווה שתשב בחופש ותחשוב איך
אפשר לשנות את המצב. סך הכל שנה הבאה זו שנה חדשה ותמיד אבל
תמיד אפשר לפתוח דף חדש.

אז חזרתי הביתה ושייפתי לי את הלב חזק חזק שיעלמו כל סימני
הדקירות הקטנות. ושפשפתי חזק חזק את הצלקות.
ובמשך כל החופש הגדול עמדתי מול המראה והתאמנתי בחיוך מאושר.

וביום הראשון של הלימודים נכנסתי לכיתה עם החיוך המאושר על
הפנים .וישבתי מרוצה-אני פתחתי דף חדש!
תאמת-זה לא כל כך עזר כבר בהפסקה הראשונה ערן ואיתי פוצצו אותי
במכות ודפקו לי את הראש חזק חזק באסלה.
ובאמת שנסיתי השתתפתי בשיעורים, עשיתי אפילו שיעורי בית.אבל
המורים עדיין לא היו מרוצים.

ואז יום לפני שהתחילה חופשת סוכות המורה תפסה אותי ואמרה :"גיא
אנחנו חייבים לדבר" אז עוד פעם ישבתי וחכיתי לה.
וסוף סוף היא קראה לי התבוננה בי עוד פעם ואמרה"גיא תראה באמת
שאתה חייב להשתפר  המנהל חשב אפילו להעיף אותך. אבל תמיד אתה
יכול לפתוח דף חדש-הרי רק אחרי החגים מתחילים באמת הלימודים
.אז תחשוב טוב טוב בחופש איך אתה מתחיל מחדש".

אז חזרתי הביתה ועוד פעם שייפתי את עצמי טוב טוב. ושפשפתי חזק
חזק. ועוד פעם עמדתי מול המראה כל החופש מתאמן על מבט מאיים.

ויום אחרי החופש נכנסתי לכיתה עם המבט המאיים על הפנים. וישבתי
מרוצה -אני פתחתי דף חדש!
ואממ ותאמת לא כל כך הלך לי למרות שנורא נסיתי .
אבל על היום שני השעו אותי מלימודים. ועדיין אף אחד מהתלמידים
לא מדבר איתי.

אבל תאמת אני לא דואג עוד מעט חנוכה ותמיד אפשר לפתוח דף
חדש...