מוקדש לכל מי שהיתה לו ידידה קרובה ורצה יותר
מוקדש לכל מי שהיה לה ידיד קרוב ואף פעם לא הבינה באמת


אני לא זה שאת מחכה שיתקשר אלייך ויגרום ללבך לדפוק במהירות.
לא, זה לא אני.
אני לא זה שאת רוצה שיחבק אותך לאורך כל הלילה, שיעביר ידו על
עורך, שינשק בעדינות את צווארך, לא זה שילטף את שיערך, יאמר לך
כמה את יפה ואיך את הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים, לא זה שיאמר
כדת משה וישראל.
אני לא זה שהגיע לכיתה שלך בתיכון מעיר אחרת, למד איתך יחד
במגמת ספרות והיה רגיש כל כך שבא לבכות, לא זה שידע את כל
השירים היפים בעל פה והמורה אהבה אותו הכי מכולם, לא זה שהבין
את כל המשוררים וידע לנתח את כל הסיפורים, לא זה שקבל מאה בכל
המבחנים, לא זה שהיה לו חיוך פשוט מדהים.
אני לא זה שהסתובבת סביבו כל ההפסקות בתקווה שישים לב אלייך,
לא זה שהתחלת לעשן בגללו נובלס ולראות סרטים מוזרים בסינמטק
כדי שיחשוב שאת מגניבה, לא זה שהזמין אותך לסרט ביום שישי בערב
וקנה לך פופקורן וקולה בהפסקה, לא זה שהסביר לך לאורך כל הדרך
הביתה כמה עמוק היה הסרט וכמה מדהימות היו זוויות הצילום, לא
זה שהתכופף לעברך ונשק אותך בעדינות מתחת לבנין שלך, משאיר
אותך מרחפת מאושר.
אני לא זה שלקח אותך לים, לחוף נטוש ובנה איתך בחול ארמונות
ומבצרים, לא זה ששכנע אותך להיכנס לתוך המים בתחתונים וחזיה,
לא זה שנעמד מולך, הוא ושמש אחר הצהרים מלטפים, משחקים בשיערך,
לא זה שנשק לך בשנית, עדין אפילו יותר מהנשיקה הראשונה.
אני לא זה שבגללו היית מתעוררת עם חיוך על הפנים ורצה בשמחה
לבית הספר, לא זה שבגללו שעת אפס הייתה נראית כמו משהו הגיוני
בהחלט ולא כמו תעלול סדיסטי של משרד החינוך, לא זה שבשבילו
בילית שעה שלמה במקלחת כל בוקר, מתאפרת, חופפת, מסתרקת,
מברישה, מסדרת, מתארגנת, שמה קרמים, ג'לים, עגילים, נזם,
ליפסטיק, פס עיניים, מתאימה צבעים, מורידה גבות, מתאמנת על
חיוך כובש.
אני לא זה שרצה שתיסעו יחד לפיקניק על ראש גבעה עם נוף מדהים
של שדות ופרות ועל כוס יין לבן הביט לך בעיניים ואמר במלוא
הכנות שהוא אוהב אותך, לא זה שבגללו בכית מהתרגשות ולא יכולת
לומר מילה במשך כמה רגעים, לא זה שחבקת, לא הרפית ולא רצית
שיעלם לעולם.
אני לא זה שהרגשת מספיק בוגרת ומספיק מוכנה בשבילו, לא זה שהיה
הראשון לזכות לראות אותך עירומה במלוא הדריך, לא זה שחדר פנימה
ברכות ובתק את תומתך לאור נרות בבית מלון חמישה כוכבים באילת,
לא זה שהפך אותך לאישה ואת עצמו לגבר.
אני לא זה שליווית אותו ללשכת הגיוס, לא זה שחבקת לפני שעלה
לאוטובוס, לא זה שלא ראית אותו במשך שבועיים שלמים בפעם
הראשונה במערכת היחסים שלך וזה היה לא קל בכלל, לא זה שהיית
נוסעת לבקר בשבתות בבסיס, מביאה לו אוכל ותשומת לב היישר
מהמטבח של אמא, לא זה שיום אחד חזר מהצבא ואמר שהוא חושב שכדאי
להתרחק קצת ושבר אותך לחתיכות קטנות, לא זה שהשאיר אותך בוכה
בבית במשך שבוע שלם כדי שיוכל לשכב עם משקית הת"ש הזונה מהבסיס
שלו, לא זה שחזר בזחילה שבועיים לאחר מכן עם ים של התנצלויות
והר של פרחים, לא זה שישב מתחת לבית שלך במשך כמה ימים רצופים
עד שהסכמת לראות אותו ולתת לו להסביר, לא זה שפרץ בדמעות של
הקלה שהסכמת לקבל אותו שוב אל בין זרועותייך לתקופת ניסיון
ואמר שיעשה הכל כדי לזכות שוב באמון שהוא אבד.
אני לא זה שרצה לטוס לחוץ לארץ לכמה חודשים מיד אחרי הצבא, לא
זה שחיכית לכל מכתב שלו בציפייה מורטת עצבים, לא זה שחזר אחרי
שלושה שבועות מרוב געגועים בלי לראות עולם, לא זה שחבקת חיבוק
ארוך בשדה התעופה, לא זה שהבטיח לא לעזוב אותך שוב לעולם.
אני לא כל זה ולא איכפת לי.
אני לא כל זה, גם לא רוצה להיות, מאד נוח לי פה בתפקיד הידיד
מגיל אפס שלך שיודע הכל עלייך, מחזיק לך את היד בכל פעם שמשהו
רע קורה ונותן לך לבכות לו על הכתף, פשוט רוצה, שפעם אחת
ויחידה תכנסי אליי לחדר ותשאירי את אפלטון בחוץ.
פשוט תיכנסי, תקרעי ממני את הבגדים ותתני לי לזיין אותך עד
ששנינו נתעלף.
פעם אחת, לא יותר מזה, אחרי זה אני מבטיח שנישאר ידידים.