התרמיל הכבד הכביד לי על הכתפיים. הלכנו כבר שעתיים מהחוף בו
בילנו את הלילה במסיבות רוק והפלת ראשים אל תוך הלילה.
נוף הכנרת הקסים אותי, הסתכלתי על השתקפות השמש במיים הצלולים
וחשבתי כמה היא יפה.
רון האיץ בי ללכת יותר מהר כדי שנגיע אל צומת צמח כמה שיותר
מהר, הוא רצה להגיע עוד הערב אל אילת.

רק שני לילות אנחנו בורחים מעצמינו, שני לילות ושלושה ימים.
כבר שכחתי את מגע המים החמים של המקלחת ואת המושג הזה להיות
נקיה.
הסתובבתי עם תרמיל כבד, חולצה הונגרית שהחלה להקרע ומכנסיים
קרועות לגמרי מהשיפשופים במסלול שעשינו.
רון לקח מאוד רציני את הבריחה שלנו.
השעה שש בבוקר ואנחנו הולכים ברגל מהחוף לצומת צמח הרחוקה.
אני חלשה, לא אכלתי כבר שלושה ימים אוכל נורמאלי.
גם נויקה רעבה, היא חלשה יותר מימני א עדיין רצה ביני לבין רון
שלא מראה לה טיפת אהבה.
מסכנה נויקה, היא לא מוכנה למסע הזה. רון עוד לא מבין איך
הבאתי אותה ואיזה טרמפ ייתן לנו לעלות כלבה.

לידנו עבר ג'פ 4/4 מתוכו הציצו נערים צעירים וצרחו אלינו.
לא יודעת למה אבל הם נעצרו ונסעו אלינו. הסתכלתי אליהם בעניים
הכי תמהוניות שהצלחתי לספק באותו רגע.
"רוצים טרמפ לאילת" הם שאלו, רון הסתכל אליהם ואז אליי, מיד
קפצנו על הג'יפ שלהם.
במושב האחורי ישבה נערה, היא נראת כמעט כמו איך שאני נראתי
לפני שהבנתי כמה העולם חרא, לבושה בגופיה תכלת מבליטה את
עינייה וגינס קצר גזור. שזופה, יפיפיה, ושערה הבלונדיני מתנפנף
ברוח של חלון השמש הפתוח.
היא לא דיברה אלינו, רק התבוננה בחלון בעינייה הבוהות כמעט כמו
שלי, עיינים גדולות, כחולות, מתחננות לאהבה.
רון החל לשלוח לי ידיים, הזזתי אותם, אני לא אכנע יותר לרצונות
שלו כמו אתמול.
הנערים מקדימה דיברו עם רון, ואני שתקתי. הנחתי את ראשי על
נויקה ששכבה על רגליי ונירדמתי.

התעוררתי אחרי שעתיים, השעה היתה שמונה בבוקר, השמש זרחה על
גבעות הבקעה.
ברדיו התנגן דיסק של פינק פלויד, מערכת הסטריו של הנערים היתה
משוכללת במיוחד. רן דיבר עם הנערים, כמו תמיד הוא הפך אותם ישר
לחבריו.
הנערה לידי שתקה, עדיין מתבוננת בחלון, שערה היה שטוף שמש.
רן ליטף את שערי שהתעוררתי.
נגעתי בשערי גם, המגע שלו היה יבש, הוא איבד את הברק שלו מחוסר
הטיפול שלו.
כבר מזמן שחכתי איך זה להיות יפה, כבר מזמן לא התבוננתי המראה,
ואז פתאום מבטי נפגש עם המראה הקדמית, עם מבטו של הנער מלפנים,
הוא הסתכל אליי לשבריר שניה והסיט את מבטו במהירות אל עבר הדרך
כאילו נשבר ממבטי.
התחננתי למבט שלו, לפתע נזכרתי איך זה להיות אהובה, ולא על ידי
החבר הכי טוב רון  שבמשך כל החברות שלנו הכניע אותי למגעו
ולרצונותיו.

במשך כל שאר הדרך ניסיתי ללכוד שוב את מבטו של הנער, במקום
להסתכל על הנוף.
הנערה לידי נרדמה ומתוך תזוזת ראשה הניחה את ראשה על כתפי.

אחרי שעתיים עצרנו באיזה פונדק דרך, כך קראו לזה ילדי השמנת
שנסענו איתם.
במשך הנסיעה הם סיפרו לי שהם מרמת השרון, לומדים בבית ספר
יוקרתי. לא כמוני וכמו רון שגדלנו בקיבוץ.
יצאנו מהאוטו, הוצאתי מן התרמיל שלי גופיה שחורה, פשטתי אל מול
האוטו הריק את החולצה ולבשתי אותה.
נראה לי שכבר למדתי להיות אדישה כלפי העירום שלי מכל הטיולים
שלי ושל רון.
כשהסתובבתי אותו נער עמד מולי, מסמיק אחרי שראה אותי פושטת את
החולצה. הסתכלתי עליו לרגע ואז מבלי לשים לב הושטתי את ידי
ונגעתי בשערו השחור. שיער רך ועדיין, אני לא יודעת מה סחף אותי
באותו רגע, ואיזו רוח שטות נכנסה בי, נשקתי אותו, בלי שום
הזהרה קודמת, הוא ליטף את שערי, ואת עורי בעדינות. התנשקנו כמה
דקות ואז התרחקתי מימנו, רעדתי כולי מהמגע הזה, ברחתי משאירה
אותו המום מאחורי לא מבין מה יש לטרמפיסטית הזאת שנישקה אותו
רגע קודם.

התיישבתי לי על איזה סלע חבוי מן האוטו, מנסה לתרגם את הארועים
בדקות האחרונות, או אפילו בימים האחרונים את הלילה הזה בו אני
ורון שכבנו על החוף, ומזה היה הלילה הזה, אם הייתי חשובה לרון
אתמול כידידה או כאהובה.
ולמה היום הוא בקושי התייחס אליי? למה רק בדרך יצר איתי קשר כל
שהוא על ידי שליחת ידיו.
ניסיתי להבין מאיפה אני בורחת? ולמה? ומה עשיתי עם הנער הזה,
ולמה התנפלתי עליו ונשקתי אותו מבלי לדעת בכלל איך קוראים לו.
והילדה לידי שנראתה לי כל כך מסתורית וכל כך רציתי להפוך אותה
לחברתי הטובה ביותר, ואני מנסה להבין מה קורה לי....
מה אני בכל עושה כאן על הסלע????? הייתי אמורה להיות עכשיו
מחובקת עם הנער הזה.

אחרי חמש דקות הוא הופיע, מתבונן אליי מקופלת בתוך עצמי, יושבת
על סלע.
הוא התיישב לידי, לא נוגע בי כמעט, רק מידי פעם נוצר מגע בין
הברכיים של שנינו.
הרמתי את ראשי והסתכלתי אליו, חייכתי חיוך פשוט, והושטתי את
ידי,
"גפן", הוא הושיט את ידו בחיוך לא מנסה להבין מי אני "אני...
אהה אני..." הוא גימגם, בפעם הראשונה היה בן שנלחץ להיות לידי,
לא כמו רון, "אני אופק" הוא חייך חיוך ביישן.
דברנו כמה דקות על הסלע, הוא סיפר שהוא בורח מהבית, הוא סיפר
שאמא שלו התחתנה בפעם השלישית עם איזה אמריקאי עשיר והוא לא
מצליח לחיות איתו, הוא סיפר ואני שתקתי, ואז הוא שאל אותי עליי
ועל רון, ואיך נשקתי אותו כשאנחנו חברים.
"אנחנו לא חברים, רק חברים טובים, גדלנו יחד" הסברתי.
הוא סיפר שרון הציג אותי בתור החברה שלו. הסברתי לו שוב את
מערכת היחסים שלי ושל רון זה היה מוזר להסביר את זה במילים
אחדות וברורות כאשר המצב בכלל לא ברור לי.
ואז הוא הושיט לי את היד וחזרנו אל הג'יפ שלו.

במשך כל הנסיעה הוא התבונן אליי דרך המראה, מידי פעם שלח חיוך
ביישן.
רון שאל אותי בלחישה על פשר הקשר שנוצר בחוט דק דק בייני לבין
אופק. ככה רון, רואה את חוטי המשי הדקים ביותר. ואני התעלמתי
מהקנאה שלו, מנסה להשתחרר מהכבילות שלו.

נסענו ככה עוד לפחות חמש שעות עד שעצרנו שוב ב-101, אופק וחבר
שלו הלכו לקנות ארטיקים. רון הלך לשרותים, ואני, נויקה והנערה
נשארנו באוטו. ואז היא סוף סוף הסתכלה אליי, " זה מדהים,
נכון??" היא פנתה אליי, ואני הבנתי הכול "כן מדהים!".
היא חייכה אליי חיוך מאשר, גם היא חשב כמוני.
"אני לי" היא הושיטה יד, לחצתי את ידה, "אני גפן, וזאת
נויקה".
"את יודעת, כבר מהרגע שעלית לאוטו ידעתי שיהיה משהו בינך לבין
אופק" היא התבוננה בתמיהה באוויר "ראיתי את הקש שנרקם בניכם כל
הנסיעה וכבר 7 שעות אנחנו נוסעים, דיי כבר אולי תקפצו כבר אחד
על השני" היא צחקה וגילתה שתי גומות חן.
"ושלא תחשבי שלא ראיתי שהתנשקתם" הורדתי את פניי והסתכלתי על
רגליי, "אל תהיו כאלה עדינים, 7 שעות התאפקתם ו..." היא נעצרה
אופק נכנס אל הג'יפ אל המושב האחורי והתישב, הוא נתן לשתינו
גלידה.
"בוא" הוא אמר לי והכניס אותי אל מושב הנהג, לי חייכה אל
שנינו.
"נהגת פעם?" הוא שאל בחיוך שובב. "רק על טרקטור בקיבוץ" אמרתי,
"פישש" הוא אמר בחיוך ולי צחקה ואמרה, "זה הזמן להתחיל" הוא
ביקש מימני לשבת עליו ואז הוא הסביר לי איך, נהגתי קצת עד שרון
וחבר שלו הגיעו, התיישבתי לידו, במושב ליד הנהג, נויקה ישבה
עליי, מידי פעם ליקקה את אופק, אפילו היא אישרה את הבחירה.

בסביבות השעה 4 הגענו לאילת, נעצרנו על יד החוף.
חלצתי את הסנדלי שורש שחנקו את רגליי, ויצאתי מהאוטו שאת רגליי
מלטף החול החם. רוח אילתית ליטפה את צווארי. אופק והחבר שלו
רצו ישר אל החוף פושטים את בגדיהם. לי יצאה והתישבה על החוף.
ניגשתי אל החוף נגעתי במיי הים, הורדתי את המכנסיים ונכנסתי אל
המים. נעמדת ליד אופק, ראיתי את רון מתיישב ליד לי, והם החלו
לדבר.
אופק ליטף את גופי, מציף אותי באהבה. היינו ככה במים שעות עד
שהלילה ירד. כשיצאנו מהמים רעדתי כולי, מהקור ומההרגשה הזאת
שאופק נותן לי. לבשתי את הגי'נס הקרוע שהיה לי, ואת הסוודר
הלבן שאמא סרגה לי פעם. רון ולי טיילו להם רחוק מימנו, נראה לי
שאפילו התנשקו.
אופק ישב לידי, הוא כיסה אותי בסמיכה שהוציא מהג'יפ, וחיבק
אותי כדי שלא יהיה לי קר.
חייכתי אליו, "אף פעם לא חשבתי שיהיה לי חבר צפונבון מרמת
השרון" אמרתי, הוא חייך אליי, "אה כן? אז את חברה שלי?" הוא
ליטף את שערי בעדינות וקירב את ראשי לראשו, ואז זה קרה באמת,
התנשקנו בהתחלה עדינים, מפוחדים מהמגע שנוצר בנינו, הנשיקה
התחזקה, הוא סחף אותי איתו. התנשקנו ככה כמה דקות. ראיתי את
לי, היא צעקה לי "יופי, סוף סוף". הסתכלתי אל העיניים הכחולות
שלו, וסוף סוף הרגשתי מזה איך מישהו אוהב אותך.