אני נישא כעת
למקום רחוק
בו העצב לא פועם
ושאלות לא נשאלות
בחלומי נגלית לי נערה עדינה
שמפיגה את הפחד
ברקמה תכולה
מגעה מעביר בי צמרמורת
חיוכה לאיטו אך דועך
ושתי עיני זכוכית שלה
שורפות בי כאש
דמויות של אפר בשדה של מתכת
נלחמות עד חורמה
על פרחים של חכמה
ופניהם מצטיירות בי עם קרן שמש עולה
מציתים תאוות של כמיהה חרוכה
והחלום נקטע | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.