יושב אני על המזח לבי בתוכי סוער,
הים גלים שקטים השקט מצמרר.
חושב אני על אהבה נשכחת ועצובה,
חושב עלייך אהובתי על מה שבינינו היה.
הכאב עמוק אצלי חודר שמחה לא אדע,
רוחי כואבת נפשי שבורה נוזלת לה עוד דמעה.
איך זה קרה אהובתי שואל אני את הים,
הים עונה לי בשקט מצמרר כאילו הוא לא קיים.
האם אהבתי הייתה או סתם נגוזה היא,
האם חלום עליי עבר או שהיה זה אמיתי.
רוצה אני לברוח לשבור את הגלים,
רוצה אני את הזמן לאחור להחזיר.
אותך אני רוצה אהובתי המתוקה,
כאב עמוק בלבי מתפשט כמועקה.
אני קופץ אל הים סופי קרב,
הבנתי שבחיי לעולם לא אתאהב.
השקט נשבר הגלים מתנפצים,
רוחי נגוזה עם גופי אל המרחקים.