עמית ליבנה / אבל |
חולות שטפו עינינו שמש.
הילדים התעוררו עם שחר
והחלו גוררים עצמם למוות.
ורק אמם, שלחייה נותרו יבשות,
הרכינה את ראשה בעצב,
אך לא בכתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|