כולם לקום, בוקר טוב, כבר שש בערב,
תחתונים על הראש, מכנס על האוזן,
מטורף אנוכי, דפוק לגמרי, הסירו את החרם,
כי טרללה ולא יעזור דבר וברחתי, כבר הרמתי עוגן,

נמלטתי מבית משוגעים, דווקא היה נחמד,
עליתי למבצר וצנחתי עמוק כמו בספר,
נגמר לי האויר, הייתי כה לבד,
טרללה והתנפצה גולגולתי ועשו לי תפר,

משוגע, משוגע, ולא כמוכם,
בלי להעמיד פנים, לצבוע פנים, פילינג לפנים, פירסינג לגבות,
עגילים לפטמות,
כי כולנו משוגעים עם אמונות תפלות,

ביער די קריר, אז נעשה קרחת,
במרכז המחשבות, ונספוג את אור השמש,
אולי יחמם קצת את המנוע, שיידלק כבר ונהיה ביחד,
ואוהב אותך זמנית בלי קרובים וללא שום טקס,

בלי מערכת יחסים ובית משוגעים, ומוסד סגור,
לילדים להורים, לסבתא סבא ודודה גם לזאת שאהבתי,
וכשאתבודד אולי אסע לי למקום אחר, מקום בו נגור,
יחד, אני ואני ואני וגם אני וכל האהבות שלא קטפתי.