אני מרגישה את זה. עונג.
כל הטעמים מתרוצצים בפי, מתנגשים אחד בשני, מתערבבים, מתמזגים.
אח, עונג.
כל הצבעים בעולם בשבילי במיוחד, מתנה משמיים. הלב רחב וכואב
מרוב פעימות. העיניים מסנוורות מזוהר היופי. אח, עונג.
כל הריחות שמוכרים לי. ריח של בית וריח של בגדים נקיים. ריחות
של ילדות, ריחות של הבנה והגשמה של עצמי. זה הכל מטפס במעלה
האף שלי, עוצמת את עיניי. אח, עונג.
קולות מדברים, אני שומעת הכל. הם ביחד נשמעים לי כמו זמזום לא
מובן, אבל הקצב נתפר מראש. אח, עונג.
כשהמלוכלך מתערב בטהור, שקדושה וזוהמה הם אותו הדבר וההנאה
מציפה את העולם. אז... אקסטזה.