מהיום הראשון, מהעקיצה הראשונה, ידעתי.
ידעתי שיבוא היום ונתאחד.
זה אסור,
זה מדהים,
זה אני ואתה, יחד במיטה.
ישבנו והתנשקנו, לא ידענו שככה יסתיים הערב.
כשאני עוצמת עיניים אני עדיין מרגישה אותך...
ניכנס לתוכי, הריח שלך המטריף,
אני מרגישה אותך מנשק אותי, מלקק אותי...
זה היה כל כך טוב שכמעט בכיתי שגמרתי.
החדר היה מלא באנרגיות,
אני הייתי אפופה לחלוטין. שום דבר לא היה קיים.
רק אני ואתה.
אנרגיה מדהימה.
שיכורה מאנרגיות, אפופה מרגש,
מסובבת מההורמונים,
רטובה...
ואתה שותה.
מענג אותי בצורה שלא ידעתי שקיימת.
הכל מסתובב לי, אני כמעט פורצת בבכי
ואתה בשלך, משחק איתי.
אני מתקרבת, אתה מתרחק, מושך את זה כמה שיותר.
אני לא יכולה לחשוב על זה מבלי שדמעות של אושר/עצב יעלו.
ועכשיו אני בלעדיך, כואבת.
אתה הכרת לי עולם אחר.
עולם עם פרטנר.
עולם של...
צרה.
היינו יהירים, אמרנו שאנחנו בשליטה.
ועכשיו מה?
עכשיו המחזור מאחר, הכל מסתחרר.
ואתה לא כאן.
ולא תהיה.
לא תדע, ולא תשמע.