אז איך אני מסכם 23 שנות רצון למות?
אז ככה:
4 שנים ראשונות די מהוססות מבחינה אובדנית ושאפילו זכור לי
שהיתה בהן עליזות מסויימת אבל לא דיה כדי להשכיח צער ויגון
פתאומיים
במהלך 2 השנים הבאות התגבשה ההכרה בנחיצות המיתה
ומאז: 17 שנים של בקרים רווי שאיפות אובדניות עזות ונטולות
רצון להישארות הנפש | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.