כל יום, אבל כל יום, בערך בין השעה 19:00 ל- 20:00 אמא שלי
מודיעה לכל המשפחה שהיא עולה לקומה השניה בבית, ולא להפריע לה
כי היא בסידורים.
מה אלה הסידורים האלה בדיוק אנחנו לא יודעים.
אף אחד לא יודע.
היא נכנסת לחדר השינה שלה, אנחנו שומעים את דלת ההזזה נסגרת
(ותמיד נטרקת בסוף) וזהו.
היא בסידורים.
אחרי שעה  היא יורדת בחזרה למטה וככה, כאילו כלום, שואלת מה
אנחנו רוצים לאכול לארוחת ערב-פסטה או מרק (זה תמיד- פסטה או
מרק).
כל זמן שהיא למעלה אף אחד לא עולה לקומה השניה, לא כי אסור או
משהו, פשוט אף אחד לא עולה כי.. כי ככה זה.
זה לא שאמא שלי  היא חברה בכת השטן או משהו כזה ויש לה שם מזבח
ללוציפר (אנחנו לא שומעים אף צרחות של חתול ואין אחר כך ריח של
קטורת באוויר)- אבל יש תחושה שזה מסתורי ואפל בערך באותה
המידה.
תראו, אני מאוד אוהב את אמא שלי והיא אחלה והכל, אבל האלמנט
הזה של הסידורים קצת מטריד, אתם חייבים להודות.
האח הקטן שלי שם לב לזה ראשון.
הוא בא לאחותי הגדולה ושאל אותה מה אמא עושה כל יום למעלה, היא
כמובן באה אלי לתחקור, אני חייב לציין שלא שמתי לב-זה נראה לי
הכי אלמנטרי שבעולם- לאמא יש סידורים!
החלטנו להתחיל במעקבים, רשימות, ומדידת זמנים- הממצאים היו
מדאיגים: כל יום, אותה שעה, אותו משפט, אותו פרק זמן הזוי שבו
היא בסידורים וכל ערב- פסטה או מרק.
חשבנו גם לעקוב אחריה למעלה, אבל אף אחד לא מעיז.
אפילו אבא שלי לא עולה למעלה בזמן הסידורים (הוא רואה משמר
המפרץ או שהוא הולך לשחות בבריכה עם הנזירות) ככה שגם הוא לא
יודע הרבה על הנעשה בחדר.
את האמת, זה לא מהיום.
כשהייתי ילד קטן, הייתי בטוח שאמא שלי היא מין מכשפה כזאת
ובלילה כל הבית הופך למין בית רוחות כזה והיא וכל החברות
המכשפות שלה באות לסלון ורוקחות שם כל מיני כשפים.
היום אני יודע שזה ממש שטויות.
הרי בתחלס, כולנו יודעים מה היא עושה שם, זה דיי ברור.
היא מטעינה את עצמה מחדש, כי היא בעצם מין רובוט משוכלל כזה
מכוכב אחר שהוחלף באמא המקורית שלי.
היא כאן על מנת לחקור את ההתנהגות שלנו והיא יכולה לנוע בזמן
כרצונה.
רק שכנראה קרה לה איזה קצר קטן והיא נתונה במין לולאת זמן.
וככה יוצא שכל יום, כבר במשך שנים, מה שאנחנו אוכלים בבית בערב
זה פסטה או מרק.


סתם, סתם, מה אתם מתרגשים?
צוחק איתכם.
אמא שלי מבשלת ממש מגעיל-אסון! הדבר היחידי שאנחנו מסכימים
לאכול זה המרק שלה (שאפשר לשפוך לכיור בלי שהיא רואה) והפסטה
שלה (שתמיד מוסיפים לה קטשופ- לטשטש את הטעם).      
ומה היא עושה למעלה שעה?
מתקשרת לאמא שלה לשאול אותה איך היא מכינה את המרק שלה שתמיד
הנכדים מבקשים ממנו עוד.

(טיפ- סבתא נותנת לנו כסף!)

אמא, אם את קוראת את זה-שתדעי שהכל בהומור,וזה סתם בצחוק.
אנחנו חולים על האוכל שלך (לא ממנו)- באמת!
אוהב, דרור.