אני יושב ומסתכל בתיקרה, היא אומרת הרבה. אין כל הגיון לבהות
כך סתם בתיקרה, אך היא אומרת הרבה. היא מספרת על החיים, על
אנשים וכל השאר. היא מספר על פסים,צבעים ועוד המון. יש בה
סדקים בתיקרה, סדקים קטנים, סדקים שמרחוק לא שמים אליהם לב.
היא אומרת הרבה אותה תיקרה, בין אם במודע, ובין אם לא, אין ספק
שיש הרבה תבונה בתוך התיקרה. ניסיתם פעם לבהות בתיקרה כך סתם,
כשההגיון ברח, וצריכים משהו להישען עליו, אני מצאתי אותו
בתיקרה. אתה רואה את עצמך בתיקרה, אך רואה, בלי לראות כלום.
אני מרגיש את עצמי בתיקרה, מרגיש, אך בלי שום תחושה. די מוזרה
היא התיקרה, ואין הסבר לדרך פעולתה, תסתכל בה פעם ותבין, תסתכל
עמוק עד שתיבלע בתוך התיקרה הלבנה. היא מראה את העתיד,העבר וכל
מה שקורה. אתה פשוט יודע, ואז מפסיק להסתכל. מסוכן להסתכל
בתיקרה יותר מן הנידרש, יש המשתגעים, יש שמנסים ולא רואים דבר.
לא כל אחד יכול לראות בתיקרה, יש כאלו שרואים בדבר אחר, כמו
טלפון או שמיכה. אבל אני רואה בתיקרה, וזה כל הייחוד, לא בגלל
שהיא מראה לי דבר, אלא בגלל שאני רואה אותו דבר בה. עד אשר
תראו לא תבינו, אין לתאר זאת במילים, תחושת צמרמורת ופחד
פתאומי, די מסוכן להסתכל במראה, מסוכן אך רק למעט מאנשי בעולם.