אולי כל מה שעלי לעשות, זה
להגיד לו ללכת
לאן.
פעם הייתי בטוח ש.
הרבה דברים.
פעם.
היום מתקלפת פלסטינה מכנען,
מתקלפת ישראל מפלסטינה,
מתקפלת
פלסטלינה.
היו לי הרבה צבעים.
רק לא היה לי שקוף אחד -
הזה שלא רואים.
פלא, שהוא לא מצא
לאן?
פתאום הוא הסכים להעלות
אבק.
זה היה "פתאום" שהתרחש על פני עידן ועידנים...
כמה
מתוחכם מצדו!
שמתם לב? אני מתכוון
איך הוא שקט...?
ההוא שיש לו נצח מקציב לי זמן.
ומה,
אם הוא מקציב לי זמן,
קצת אבק
(וזה באמת - קצת, אבק)
יפריע לו?
אתה מתהפך שוב
גם אתה
אתה גם
שוב מתהפך
אין ספק שקשה לפספס תנועות שלך
גם על פני מעבר המילניום
בין גצי הזיקוקים שהקדימו בשנה (שעברה כמעט)
(המפגרים, תמיד חוגגים מוקדם מידי)
הם תמיד אהבו תאריכים עגולים.
ואתה,
אתה מתהפך שוב.
נו, תקים
רעש,
כבר!
איך לדעתך זה מרגיש:
זוג עיניים מביטות בך מבפנים,
יושבות במרכז של מקום
שמעולם
לא היו בו כניסות או
יציאות.
מכיר את הספינות האלה,
שבונים בתוך בקבוקים?
ככה זה מרגיש!
(אפילוג)
זה כלום גדול מידי
בשביל
לא להיות משהו. |