לתמר - עובד זר מסין.
עיניו צרות צרות, כמו פסים
ויש לו צחוק מתגלגל ומקסים.

הוא לא חוקי,
אין לו רשיון
הוא עובד בגינון
ונקיון.

קוראים לו: ווה!
ווה! ווה! ווה!
והעברית שבפיו מדודה:
"כן" ו"לא", "עבודה" ו"תודה".


עם תמר, שחקנית ב"הבימה",
הוא מדבר בעזרת פנטומימה.
את הבעיות הוא מסביר בתנועות:
ומוסיף: "ווה, עבודה -
ווה, תודה!"

תמר שאלה את כל השכנים
אם להעסיק אותו הם מעוניינים:
"הוא עושה הכל
כדי שיהיה לו מה לאכול
נקיון, גינון ואפילו צביעה!"

כולם היו מרוצים מווה.


כהוקרה,
הוא הביא לה תשורה,
תבשיל בקדירה.

שלל כופתאות בצק -
שמילויין מוטל בספק -
וברוטב.

תמר ביררה
מה יש בקדירה.

הצביעה ושאלה: "מו, מו?"
חייך ווה: "לא, מו, מו!"

"קוקוריקו?"
"לא לא!" ענה נחרצות.

"מה? מה?" ניסתה עוד דבר,
"לא, מה, מה!" והביט בה מוזר

"אוינק, אוינק?"
זה כבר גלגל אותו מצחוק.
"לא אוינק, אוינק!!!!"

המשיכה בחשש מה: "מיאו, מיאו?"
הוא צהל וצרח
על ירכיו טפח:
"מיאווו! מיאווו!!!! - לא! לא!"

"האו, האו?"
"לא, לא!!!!"

קפץ והשתולל
מרוב צחוק התחיל להשתעל
וגופו לשניים התקפל.

הוא מחה את הדמעות
מעיניו המלוכסנות
אך מה יש בכופתאות?
לא נדע.

אין ברירה.
היא לקחה את הקדירה,
ואמרה: "תודה, ווה, תודה".