|
לא נגמלתי ממך עדין
ואתה הרי לי
לחם חוק
בנתיב צר צעדנו יחד
הותרנו מאחור
אלפי פסיעות
לא שבעתי אותך בינתיים
מחדש מגלה בך
נסתרות
רב מילים עברו בינינו
נדושות, משומשות
מותשות
אך מבט עינייך בי
נותר כשהיה
ירוק, מבריק
חדש |
|
|
יום אחד כל
הלחצנים של
הטלפון עשו
מסיבה.
פתאום סולמית
שומעת צלצול
בדלת, פותחת
אותה ורואה
נקודה קטנה.
"הלו סולמית",
אומרת הנקודה,
"את לא מזהה
אותי? זאת אני,
כוכבית. שמתי
ג'ל."
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהמוסד
הסגור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.