פותחים את הלב?
נותנים לכולם לראות , שחור על גבי צהוב?
זה עובד נפלא בשבילך , אולי גם אני אנסה.

את השארת אותי כועס. כועס מאוד.
אני כותב כועס , כמובן , כי אני לא יכול לכתוב "פגוע". כי הרי
, כועס, זו בעיה שלי , פגוע - את תספרי לי כמה את שונאת את
עצמך , וכמה שזה לא מגיע לי , אבל בסופו של דבר - היי - זו
עדיין בעיה שלי.
אני לא מסוגל להבין אותך. אולי אני לא רוצה.
אם היתה בחורה שהיתה מוכנה לקבל אותי , כמו שאני קיבלתי אותך ,
אחרי שהייתי עושה לה חצי מהקטעים המסריחים שהעברת אותי דרכם -
הייתי מעריץ אותה.
פחות מחודש היינו ביחד , וזה היה גן עדן , וזה היה גהינום ,
אבל אף פעם לא באמצע. לא , לא היתה שיגרה , לא לרע ולא לטוב.
כל פעם שאני הולך לעבוד - אני מתגעגע אלייך , ואת לא שוכחת
להתקשר ולהזכיר לי איזה חרא של בנאדם אני שאני משאיר אותך
לבד.
כל פעם שאת איתי -
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.
אני שוכב ומנסה להסביר לעצמי איך יכול להיות שכזה דבר נפלא
שוכב פה, לידי , במיטה שלי.  אני מלטף אותך , ומחייך כמו אדיוט
כי את כל כך מקסימה.  אני שומע על הדברים הקטנים שעוברים עלייך
, ומשתגע מאיפה נפלה עלי ילדה שרואה את העולם מנקודה כל כך
מיוחדת.

הלוואי והיה לי רע ,
אולי היה לי הרבה יותר קל לשכוח מהכל.
אבל לא , כשהחברים שלי אמרו לי שהם לא אוהבים אותך , אני
נלחמתי עלייך כמו אדיוט. כשהם שמעו על דברים שעשית לי , והם
אמרו לי שזה לא מגיע לי , שאני הרבה יותר מדי טוב בשבילך , אני
הזכרתי להם כמה שאני דפוק , והסברתי להם שאת הגעת אלי כמו מלאך
משמיים.
זה תמיד היה אני נגד כל העולם , ופתאום , לכמה רגעים , היית שם
איתי. וידעתי שמה שאני מקבל ממך זה בערבון מוגבל , אבל הייתי
מוכן להסתפק בזה. בגלל שזו את , ואת שווה את כל החרא שאני
אוכל.

חשבתי על זה , את יודעת.
נסעתי לשומקום - ונסעתי לשם הרבה יותר מדי מהר.
על כביש החוף , במהירות של 150 קמ"ש , מסתכל על המכוניות עפות
אחורה משני הצדדים שלי , לא הפסקתי לחשוב מה לעזזל לא בסדר
איתי. הייתי צריך להעצר שוב , לנסות לדבר איתך , בכדי להבין
שזו את שלא ממש בסדר בכל העניין.

ואל תגידי לי שהיה לך טוב.
אם היה לך טוב-
לא היית מעדיפה להשאר לבד.
כי את מבינה , שכרגע - את לבד.




מוקדש להיא שכמעט גרמה לי להאמין.